|
 179690178
"היא תשב על בועה כל הזמן?"
"עד שמישהו יבוא ויפוצץ אותה, כן."
"כואב לה?"
"היא עוד לא החליטה."
.
שתיים בלילה. הוא לא מצליח להרדם ומתקשר אליה, יודע שתשמח
לשמוע ממנו סוף-סוף.
היא עונה, חצי רדומה, כל כך מאושרת שזה הוא. "בואי," הוא אמר
לה, "אני מתגעגע."
היא מבטיחה להגיע מהר, שותה כוס קפה ומתארגנת. מתבשמת, מתאפרת,
בדיוק כמו שהוא אוהב.
|
כשכבר הואלתי בטובי להפסיק להישפך לביוב, זה התחיל לחלחל אלי -
אני מפגרת לחלוטין.
אפילו זיון קטן לאמא לא הצלחתי להשיג. כמה בכיתי כשקלטתי את
זה.
היה לי נורא עצוב להסתכל במראה ולראות ילדה שיודעת רק להקיא
ולבכות.
|
האנשים פה, יושבים, מכונסים בתוך עצמם. שקועים עמוק-עמוק בתוך
העצב של עצמם ובתוך העצב של אלה שיושבים לידם. מתים לדבר על
עצמם, אבל לא יכולים. אז כולנו שם שותקים.
|
איך פתאום הוא נחת עלי משומקום, זה היה מצחיק.
היה לי די טוב עד שהוא הגיע , אני לא אשקר, בטח לא כדי להפוך
את הסיפור הזה למשהו שיגרום לכם להישאר. היה לי הכל, או שבעצם-
לא היה לי כלום... תלוי מאיפה תבחרו להסתכל על זה.
|
טווה את חייך מחדש -
פיסות קטנות של כעס
ושנאה
והתעלמות
והחיוך ששמור רק לי
|
ועכשיו,ברגע של כנות, מהרגע הראשון ידעתי שלמרות כל הרצון הטוב
זה פשוט לא ילך. אתה ואני, מה לעשות, לא נועדנו זה לזה.
|
|
|
יא בן-זונה, אני
אפרק לך את
הצורה!
הפסד בכבוד:
הגירסה החרגולית |
|
