|
אהבתי את איך שהיא לעסה את האטריות היא החליקה אותם על לשונה
מלפפת אותם בשריקה חלושה כשהרוטב ניתז על פניה במין רישול של
ילדה שלא התנסתה באכילה מנומסת, ישבתי מולה מביט בה בטקס
האכילה, היא הייתה רעבה ובמילא אני לא יודע למה הזמנתי אותה.
|
ביום שישי היא נראתה לי עצובה. אחרי חמש דקות מצאתי את עצמי
בפיצוצייה הקרובה, קונה לה שוקולד.
"קחי, שלא תהיי עצובה." היא חייכה ואמרה "איזה ממי אתה", שזה
תגובה חמודה לכל הדעות.
אבל אני, "ממי" הרי לא יספק אותי. רציתי משהו אחר, לא יודע כבר
מה.
|
כולם אומרים שלכל סיר יש מכסה. ואם כולם בעולם סירים אז אני
בטח מחבת, וכנראה שהיות ולמחבתות אין מכסים נגזר עליי לחיות
לבד.
|
היא התמר שלי והיא אפילו לא יודעת מזה, אומר ואני מביט סביבי
ולתוך העולם שבחוץ והכל נראה לי חסר טעם בלעדיה, וכל הנשים
שסביבי נראות לי ריקות, וכל השיחות נראות לי תפלות ואני לא
רוצה לאכול ואני לא רוצה לישון ואני לא רוצה בלעדיה.
|
אוגוסט - זה היה אחד מהימים הבלתי נסבלים האלה, אלה שאתה יוצא
רטוב מהמקלחת וכאילו להמשיך את הריטואל, החום ממשיך את הרטיבות
האינסופית הזאת והפעם בצורת זיעה לא נעימה שנאספת טיפה אחר
טיפה לאורך העורף, הצוואר, משם יורדת לאורך כל הגוף ומתנקזת
בכל מיני מקומות מעו
|
היא תמיד אמרה "מלכה, תעשה שאני ארגיש כמו מלכה, רני למה את אף
פעם לא יכול לגרום לי להרגיש מלכה, רק ליום אחד", ואני ברחתי,
מה מלכה, מה היא רוצה ממני,
|
אני האדם הראשון בעולם שלצפות בחדשות מרגיע אותו.
כי מה זה כבר הפיכות ותאונות והרוגים לעומת הבאלגנים שקורים לי
בראש או בלב.
|
לרוח יש תמיד כמה צורות ועכשיו פתאום היא כל כך נעימה לי שנתתי
לה סוף סוף להרגיש בי לנגוע בי ויותר מזה לתת לי לנגוע בה.
זה היה אחד מאותם רגעים שיקראו מעכשיו אלה שתמיד אני אזכור.
|
נזכרתי שבדיוק מעליי מונחת הווזה הגדולה של אימא שלי, ואם תהיה
רעידת אדמה זה יהיה הדבר הראשון שייפול עליי. וזה לא שהווזה לא
יפה אבל מכל סנאריות המוות שתמיד עלו לי בראש והן היו הרואיות
וראויות להערצה, למות מנפילת ווזה על ראשי הייתה האופציה
האחרונה שהייתי בוח
|
היא לא התקשרה. עברו יומיים, בעצם שלושה, והיא עדיין לא
התקשרה.
והיא, היא אמרה שהיא רוצה אותי, באמת, היא אפילו אמרה לי. אז
למה היא לא התקשרה?
|
לא, אל תלכי, אני כאן. אני נשבע, אני כאן. רק אל תתרחקי מהדלת.
הרי הדלת היא שלנו.
|
אני כבר לא ילד זה צועק לי בראש, וכבר שנים אני מתמודד עם החרא
הזה. ובכלל חבר שלי יונתן אומר שאני ממש לא מתמודד. אבל אצלי
בראש אני מתמודד אז מה אם אצלי התמודדות זה להיכנס למיטה
ולהתחבא מאחורי השמיכה עד יעבור זעם.
|
אוף, רטנתי, אני חייב להתקלח ואין לי כוח. "אני אעזור לך,
בשביל זה אני כאן". שתקתי שנייה ואז זה יצא - "אני מתבייש
להיות לידך ערום". היא התקרבה אליי ונתנה לי נשיקה על השפתיים,
"אתה רוצה שאני אתקלח איתך ואז נוכל להתבייש ביחד, זה יביך
אותך פחות?" היא שאלה והמש
|
כשאתה בן 16 אתה פוחד שהשברון לב לא יעבור לעולם, כשאתה בן 22
אתה כבר יודע שזה יעבור, אבל מפחד מהאובססיה שלך לנשים
הרסניות, כשאתה באמצע שנות ה-30 שלך כל מה שאתה מבקש לעצמך זה
רק שקט, כשכבר הפסקת להאמין שאהבה זה מספיק לגרום לך להיות
מאושר ומסופק.
|
|
|
מתיחסים אלינו
כמו אל
חרא-מנגבים
אותנו בנייר
טואלט!
שארית הפליטה
במאבק שיוויון
זכויות. |
|
