|
הכל התחיל בזה שהיא רצתה לנצח. לנצח את כל המחשבות הרעות
שעושות לה כל כך רע. בזה היא החליטה שעוברים הלאה. חשבה פעם,
פעמיים ולבסוף עשתה זאת. אבל כל דבר קטן, כל פיפס, מזכיר לה את
העבר.
|
רחוב שלא נגמר..
יש בו סטיות - אל המון סמטאות...
|
כך הם פחות מרגישים את הכאב שקבוע..
מתרוצץ אצלם בלב...
פתאום זה נגמר, כאילו עבר
מוות... הוא חופש דיי מוזר...
|
וזה הזמן שלה
וכל מה שהיא רוצה זה לשכוח
אך היא איננה מצליחה
אז מה הטעם בבריחה?
|
היא לא דומה לאף אחת אחרת
היא רק נותנת לי להרגיש טוב
|
אבל למה בכלל?
הרי אתה בכלל... מת
ואני.. אני כאן.
|
אני שונאת ת'בן אדם שיושב שם למעלה.
אני שונאת ת'מחשבות שעולות לי בראש.
אני שונאת את זה שאת החיים לי הרסת.
|
אז במסתבר שכל החיים שלך יהיו סביב מה שקרה אז.
אז במסתבר שאתה לא כל כך אופטימי ולא חושב על העתיד..
|
כשאת אומרת פרפר למה את מתכוונת?
פרפר.
חיה מדהימה, מנצלת את כל ה-24 שעות שהיא חיה בהן, יפה למדיי,
קטנטונת. בקיצור ממצה את החיים שלה בדרך הכי טובה שאפשר.
|
את הולכת ברחוב, מחייכת בחיוך ובפנים בא לך למות.
|
|
|
זה סלוגן
רציני.
(אבל הוא לא
נראה ככה כי הוא
על רקע כתום) |
|
