|
אלון
"אהובה יקרה...", אני נוזף בה, "זו הפעם האחרונה שאת מתעכבת כל
כך". פניה הכעורות עד כאב, חסרות ההבעה - מסמיקות. כמה טיפשה
יקירה, כמה אווילה. דמעות זולגות מעיניה הירוקות. אהובה
המסכנה. אני בולע את הבשר בחיפזון בנגיסות גדולות. ומשסיימתי,
"אני מלוכלך אהובה!"
|
"התלבשי מרים, אנא, הזדרזי" היא אומרת, "עלינו ללכת, משפחת
זרובבל מחכה לנו" נוחרת לעומתי כשהיא רודפת אחרי ותופשת אותי
חזק ביד, "אם אמא שלך היתה רואה אותך..." היא אומרת, "אם אמא
שלך הייתה רואה אותך..." הקול שלה מתערבב בדמעות, זה הסימן שלי
שהיא תוותר בקרוב. ר
|
אני רוצה אותך
את רוצה אותי. עד כלות.
אנחנו שוכבים, את שורטת את גבי
עינייך הכחולות מלאות הרגשות, פטמותייך זקורות
|
בחלומותיי הטובים
אני נופל מהשמים בלי מצנח
כמו אבן.
האוויר הקר שורק באוזניי הקפואות
עיניי דומעות ממשב האוויר
בהתחלה, לא מורגש עד כמה שהאדמה הרחוקה הולכת ומתקרבת,
אבל ברור לי שהסוף מגיע.
|
אני יודעת שאתה יוצא עם אחרות
אני יודעת שרע לך,
אני יודעת שאתה אוהב אותי.
זה כל כך פשוט, רואים
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אבל זה עושה לי
צמרמורת!
קומיצה לא מבין
למה תמיד בחלה
מתוקה דוחפים
צימוקים. |
|
