|
יליד 78', חי בתל-אביב, עיתונאי ולא חבר בשום להקה.
הדוקטור הסאדיסט המתין לנו בפתח מרפאתו בארשת רצינית ואמפטית.
הוא פנה אלי תחילה: "מה שלומך גבריאל?".
גבריאל אחותך, אמרתי בליבי והשתנקתי ביובש.
"רוז-" פנה אלייך בעיניים נוצצות "שימי אותו על הספה כאן,
שיהיה לו נוח".
|
מי כל האנשים האלה? שאל מרקס. אלו פועלים קשי יום, ענה אנגלס,
החבר שלו. בשביל מי הם עובדים? שאל מרקס.
|
"תגידי, איך את עם נשיקות?"
"אסור לאף אחד לנשק את הגוף שלי".
"אז מה דעתך לפחות להסתובב אלי?"
"פה אני לא מסתכלת לאף אחד בעיניים".
|
Silence where laughter was
Night half hour longer
solitariness
|
What if the skin on the chin of my Lynn
Would tear off from the hit of a car;
And her beautiful legs, knee, ankle and shin
Fare the rest of her well, and go far;
|
You ask me why you and I
Can't live in harmony,
Because, my dear, I'm a satyr
And you are tragedy
|
רוני, הו רוני, למה ברחתי
כשדיברת על אהבה,
ואיך שהיא מתקשרת עם
התזה של פוקו
על היחס
בין הפרט והסביבה
|
כמו בשאר תחומי החיים, גם שעת המבחן של השפה מגיעה כשצריך
להעליב באמצעותה. זה המקום בו מתגלות דלותה המפתיעה של היפנית
והרדידות שבגסות הרוח הצרפתית; גם העברית לא מצליחה להוכיח
שהיא יותר מאסופת גידופים מולאמים.
|
דיכוי הקופים האינטיליגנטים הוא דבר מובן מאליו היום. מי ערב
לכך שהוא יהיה כזה גם מחר? מה ימנע מגורילה מוכשרת לקום יום
אחד ולתבוע את עלבונם של קופי המעבדה? אם תדגדגו אותי הלא
אצחק, תשאל הגורילה, אם תדקרו אותי הלא אדמם? אם תערכו בי
ניסויים הלא אמות ביסור
|
כשהיא באה ממישהו שמאונן חמש פעמים ביום, האמירה הזו לא נשמעת
כל כך משכנעת, אבל מישהו צריך להגיד את זה: די לנסות להציל את
כדור הארץ. עיזבו אותו.
|
השורות הבאות יסבירו לך כיצד לבצע את החרקירי. הקפדה על האמור
להלן תמנע סבל מיותר, ותסייע לך להשאיר רושם בלתי הפיך על
סובביך. מותך יכול להיות הדבר המשמעותי ביותר שעשית אי פעם.
|
בפוגשנו אישה חדשה אנחנו מנוהלים על ידי האינסטינקטים שלנו:
תחילה שולחים מבט אל החזה ומנסים לקבל שם רושם ראשוני, אחר
אומדים את רוחב המתניים, שוקלים את הישבן במאזני רוחנו, מנסים
לדמות את תווי הפנים נמתחים בהעוויות אקסטטיות שונות, ואת הקול
מלחשש, גונח, או זע
|
|
|
חודשו המגעים
לקראת פיוס,
חתירה לפשרה
בסוגיית
נחש/לטאה.
השכן של גיורא |
|
