|
המוח שלי פשוט מרוקן עכשיו. אני לא מצליחה לחשוב מה לכתוב. אני
חושבת (שגם זה משהו...) שבדרך כלל הייתי יודעת מה תהיה השורה
באה שלי ומתי תבוא שורת המחץ הגורלית שתפיל את הקהל מהרגלים.
|
"היום עשיתי שיעורים ולמדתי בבית הספר אנגלית ומתמטיקה, אבא".
"היית ילדה טובה?", הוא שאל בקוצר רוח.
"כן אבא, מאוד טובה", עניתי.
"אני הולכת לחדר לעשות את השיעורים שלי, אבא".
"לכי עכשיו, ילדה", הוא אמר לי.
|
"אמא, אני לא מרגישה טוב"
"ברור".
"נו, די אמא, אני לא מרגישה טוב"
"אני יודעת שאת לא מרגישה טוב. את כל הזמן לא מרגישה טוב. מה
את רוצה שאני אעשה?"
"לא יודעת. אני לא מרגישה טוב..."
ככה מתחיל בוקר טיפוסי שלי...
|
הוא היה שם תוך 10 דקות בדיוק כמו שהבטיח. ההורים לא היו בבית
אז השארתי פתק על השולחן במטבח. "נסעתי לים עם תומר. אחזור
מאוחר. אל תחכו לי". תומר היה באוטו במושב הנהג, כשמאחורה ישבו
עידן, לי, החברה הכי טובה שלי, והחבר שלה, רון. עליתי ונסענו.
|
לפני שקורה משהו יש סימנים.
בדרך כלל לא מזהים את הסימנים, ואז אחרי שהדבר קורה אז מריצים
אחורה את הסרט במוח ורואים פתאום את כל הסימנים שאם היינו שמים
לב אליהם, בקלות היינו יכולים לדעת מה הולך לקרות.
|
I feel so lost in this world
nothing works for me anymore
and I don't know what to do
|
I want you near
Here
With me
|
הנה כאן,
ממש במקום הזה
הוא נפל
|
זה כתוב בספרים
בתנ"ך
לא מוכח
לא מובטח
אבל היה
או שלא
|
בוא נצא לכיוון העתיד
הכל פתוח
נוכל ללכת לכל מקום שנרצה
העולם שלנו עכשיו
|
ילדים בוכים
מבוגרים מתחננים
רוצים קצת אהבה
|
אני יושבת
יושבת וחושבת
מה קורה פה
ומה אני עושה כאן בכלל...
|
בים המלח לא שוחים
עם המים אנשים צפים
שם אנשים בוכים
בגלל זה המים המלוחים
|
אלה החיים
אהבה זה כואב
גם זריקות
|
אני הולכת...
עדיין לא יודעת לאן.
אבל מה שבטוח -
שזה רחוק מכאן...
|
אש נופלת מהשמיים
להריסות היא גורמת בינתיים
מוות היא תופעת לוואי?
הלוואי
|
ומה מחכה לנו שם?
אף אחד לא יודע
גם מי שחזר לא יכול להסביר...
|
אז אני לא מושלמת
בעצם אף אחד לא
|
אני רוצה להגיד,
אבל זה לא אני.
אני רוצה לשנות את עצמי,
אבל מי כמוך יודע,
ממך למדתי את כל הסודות.
|
|
|
סנחריב אמר לי
אתמול שהוא אוהב
אותי. אז דקרתי
אותו.
מה, אני הומו?
שלמנאסר. |
|
