|
"כרגיל, אני יושבת במיטה- המקום היחיד בו אני מעלה
על הכתב את מחשבותי חוץ מהרכבת.
נזכרתי שפעם לא היה לי הצורך לכתוב, פשוט יכולתי
להגיד; היינו מדברים שעות על גבי שעות, ללא מחסומים
התודעה הלא מודעת זרמה מהלב החוצה... כיום אני שונה,
אחרת.. אני רק רושמת"
זכרונות מסרקים את הבשר והאזניים נחרשו לצלילי זכרונות
מתוקים-מרים:
ריבת בצל, ותפילות אשכבה.
|
מולי, ברציף השני
צפיתי אותו - דומה כל כך
לאהוב ישן; מבטיח -
|
ומן החוף הצהוב אפסע
בבטחה אל האוקיינוס.
תודות למעטפת הכחולה שלי אחבור
אליו כטיפה, שהרי - שבה למבטחים
ומותירה את זהותה בעברה.
|
רגיעה, נשימה לא אחידה - פעמיים, שלוש.
ריסי עוד לחים כפי שטל מונח על עלים רכים.
|
חבקי, ענגי, רקדי,הטהרי
כי באה את פנימה
הכיני עצמך לנורא מכל
ובזרועות פרוסות - קבלי תנועותייך.
|
אני רק הורסת- ידי מגואלות בשכבת דם דקה אך קשיחה...
... המראה החיצוני- מטעה ומשקר ומסכסך ביני לבין
|
אני מסרקת את עור פני בדמעות
חדות כמו אותה החרב שמבתרת את ליבי
|
מעשה בשמנה שלעורה רוכסנים
הטומנים סודות כמוסים
ואוטמים את הכיסים.
|
...
מה טוב בירח שגומותיו לא מאירות קרנית חומה וחמה?
מה טוב בירח שהערגה להשתקפות תהי רק בראי?
|
בתוך מסגרת, זה יותר נוח
כשהוא מוטל כך על המדף במסגרת מעץ.
לא יודעת אם אני מתגעגעת
|
למשמע הצווחות.. ליבי, כשלהם - קר כקרח - מתנפץ
כלא היה - -
נשמתי צפה מעל גופתי העומדת זקופה - השומעת ורואה
וצעקתי חרישית בתוך המים הצפופים.
|
שיערי המקורזל, ומגלות צוואר- פורצלן
ולחות פי מזוקקת
ונשיקתך מנחמת
|
תותים בתוך ריבה זה ריבת תותים.
ריבת תותים על חלה מטוגנת ביום שבת בבוקר
וזה בית, וזה נעים.
|
נשימות שטוחות יתזמנו את מרחב התנועה.
התפתלות איטית מאפשרת רפרוף רך
של כפתור השמש על גופה העירום;
|
אותה שנה הייתה יוצאת דופן.
באותה שנת נמר,
רעדה האדמה.
נפערה בי התהום
אינסופית היא
ואין עליה עוררין.
|
|
|
מה אמר הרובוט
לתחנת הדלק?
תוציא את האצבע
מהאוזן.
ינשוף ותנשמת
יושבים על ענף. |
|
