|
"הוא גבר מקסים, אני לא יודעת איך להסביר את זה. אולי התקווה
לחזור לדמשק, אפילו בזהות בדויה, ולהוסיף לקיים קשרים עם הגבר
הזה..."
"וכמה זמן היית אמורה להעביר עמו בביירות לפני החזרה לדמשק?"
"כשנה ומחצה", השיבה מתנשמת ופולטת את האוויר מריאותיה...
|
ותערוכה זו שלו עליה טרח ועמל שנתיים, שנועדה להרעיש ולזעזע את
העיר, נותרה כמו פצצה שמנגנון הפעלתה נוטרל. בעוד הוא מסתובב
בין תמונותיו כמו כובסת ערירית הממששת את סדיניה שנתלו ועדיין
רטובים הם.
|
אני עולה במדרגות, אני והצילינדר ותו לא! וכי מה? האם עלי
להתבייש עתה? אם כבר הגעתי עד הלום. אולי ארוץ לחפש לי עלה
תאנה?
|
הוא שבר בגסות את הכללים ואם הדבר היה מתגלה, הוא היה נענש בכל
חומרת הדין. אך מסתבר שהוא האדם היחידי היודע זאת - הוא בלבד.
הוא עשה את כל הדרך ליעדו בגפו, אף אחד לא פקח עליו עין, או
השגיח עליו. הם היו עסוקים כולם... עסוקים בבתי המרזח,
בקברטים...
|
'אלוהים אדירים לשם מה באתי לכאן, יצאתי מדעתי?' הגתה בקול רם
בעברית. מיד הזדקפה במיטתה ועברה לסלון הסוויטה לחזות בשידור
במקלט הטלביזיה הגדול יותר והנוח יותר, בעוד היא יושבת מתוחה
ונרגשת באחת הכורסאות.
|
|
|
"42"
דאגלס אדמס.
("האמת
בסלוגנים"
בהוצאת בוליביה
ושות') |
|
