|
מחייך אך בפנים בוכה
האם זו אהבה?!
כנראה שכן,
והיא הרבה יותר טובה
כשהיא גם מוחזרת חזרה.
|
אך הכל זיוף. מנסה בכוח להאכיל את ציפור הנפש.
|
כאישה מוכה, הלא רואה את הצד המכה בבעלה
|
הנה היא באה, האכזבה הראשונה.
|
אני כל כך אוהב אותך
אני כל כך שונא אותך
מיוחדת, לא מיוחדת שלי
|
אני מורכב משכבות רבות, כבצל
|
אך היא אינה פה. יושב מולו תחליף זול, מדבר ללא הפסק
|
הכל מתפרק, הכל קורס, סדרי עולם משתנים
|
זהו שיר הלל. לא לשינאה, לא לבחורה, לא לאהבה, אלא לחברות,
חברות אמת.
|
תפסיק! למה אתה עושה זאת לעצמך?!
|
מגיע לך יותר, את אומרת
נמאס לך ממני, את אומרת.
|
לעיתים קרובות אני קורא על יום מותי
|
כל מגע כמכה, הלב זועק לרחמים
|
לא נותן לפצע להתאחות, בודק את סף הכאב.
|
כל כך הרבה כאב בעולם. מביט שוב באנשים. כולם כואבים, כולם
מודאגים.
|
אוהב את הרגש החדש, מעדיף אותו על הרגש הישן.
|
רובין הוד של רגשות,
דורס את החזקים
נותן לחלשים.
|
רוח חדשה מנשבת,
רוח חמה,
מחלחלת לכל חלקי הגוף.
|
כנגד חוקי הטבע: לא ברח, לא צעק.
|
נכון מה שאומרים, רחוק מהעין רחוק מהלב.
בהתחלה מתגעגע מאוד,
לא יכול להפסיק לחשוב, לדמיין.
|
כה שביר, מספיק במילה אחת לשבור אותי לרסיסים.
|
השגרה מטפסת, מגרדת את פני השטח.
|
שוב ההרגשה הישנה חזרה.
שוב בורח אל הדף
|
מחליט להפסיק לשחק, לפרוש מהמשחק
|
קו האופק נגלה למרגלותי
הים כחול ושקט, כה יפה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
