|
אני אחרוט מבט נפעם
ואפקיע
את עצמי -
לריק שבעינייך.
|
עקבות שפסקו מותירות כוויות על החול,
שקט חונק נשימה.
|
קו ארוך נמתח על צג
גוף קופא
נשימה נעתקת
|
מאז נדמה כי האהבה שלי לחורף נדמה.
אולי רעש הטיפות הפוגעות באדמה, חורף אחר חורף,
חלחל בי כתזכורת נצחית
|
הרי כאבים לא הונחו שם למצג ראווה אימתני,
הם הונחו לנגד עינייך
אל מול ייעודך.
|
|
|
