|
אני מאבד את שפיותי, אם אני אתפוס את הבן זונה אני אהרוג אותו.
דבר אחד היה לי בחיים וגם את זה הוא לקח לי, אני אשבור לו את
כל העצמות בגוף. חיפשתי שעות בכל הבית הופך את כולו, מסתכל
מתחת לכל שטיח, בודק בתוך כל מגרה אבל כלום.
|
חשבתי שיהיה עצוב לקבור אותה מתחת כמה טונות של אדמה. הייתי
לוקח אותה לחדר שלי אבל אם אימא שלי תראה אותה היא תשתגע ולא
נראה לי שיהיה לי כוח לטפל במשוגעת.
|
כשראיתי אותה פעם ראשונה ריחמתי עליה, כאילו שראיתי כלב נעול
בכלוב בחנות סגורה. היא הייתה כולה חבולה, עם רגל שבורה, רועדת
מקור או מכאב. מסיבה לא ברורה היא הייתה אנושית למרות הכנף
שפרפרה בחוסר אונים, והגוף הירקרק שהיה חיוור מהרגיל.
|
ישבתי לוגם באיטיות מהבירה שהייתה מונחת לידי. מרגיש את הנוזל
הקר עובר בגופי ומתפוגג.
|
נקודות , קווים, צורות, אנשים הכול נראה לי אותו דבר. כולם
חושבים שמלאכים זה משהו אלוהי, אולי הם קרובים לאלוהים אבל הם
רחוקים מלהיות אלוהיים. יושב ובוהה במסך הארור הזה או יותר
נכון בשתיים עשרה מסכים שמסביבי. שלוש מכול צד יוצרים ריבוע,
סוג של כלא שאני לא יכו
|
נולדתי לפני 17 שנים במשקל ממוצע בלידה פשוטה בלי בעיות. אם
היו שמים אותי בחדר מלא תינוקות הייתם עוברים לידי, אומרים
'איזה חמוד' וממשיכים הלאה, שוכחים אותי בשנייה אחר כך. אבל אם
הייתם פוגשים אותי בגיל שלוש הייתי יכול לנהל איתכם שיחה
בעברית וגם באנגלית...
|
היא אמרה לי שאי אפשר ליצור מתוך שיממון אז קמתי ויצאתי מהבית.
הרגליים שלי לקחו אותי למקום הכי אפל שהן הכירו - רחוב אלנבי.
|
הייתי עייף כבר נגמר לי הכוח לחלוטין, נלחם בלי להפסיק.
שוכב על החול שמחמם לי את הגב, מנחם אותי.
|
כמה שירים אפשר לכתוב
על דברים שאינם
|
יושב מול חלון מנוקד בטיפות
מסתכל איך מולי הן מושלכות
|
הלוואי שיכולתי להיות שם שוב, עוד פעם אחת, אני לא מבקש הרבה.
אף אחד לא יכול להבין אותי, אני לא חושב שאף אחד בעולם לא
הרגיש את מה שהרגשתי. מאז אותו רגע סגרתי את עצמי בחדר.
|
|
|
בהתחלה רק הייתי
קוראת. הייתי
מרחמת על כל אלה
שיושבים שעות
ככה - אמרתי שלי
זה בחיים לא
יקרה.
אחת בפגישה של
"מכורים
אנונימיים
לסלוגנים". |
|
