|
גיא, יליד 1985.
גדל במשפחה ליברלית למדי ותמיד רצה לפרוץ
את הגבולות שכאמור במשפחתו לא היו קיימים
יותר מדי! (אך כמובן שניסה ללכת על קו הסכנה).
מושך בעטו כשמתחשק ולפי האוירה (או העישון
שבסביבה).
מציג לפניכם את האיכויות השונות בכתיבתו.
הכתיבה נובעת מכאב, מליצות, אהבה, רצח, סמים,
טיולים, טבע, סקס, אישה, גבר, פרח, דבורה, זיון,
סיגריות, מסטיקים, טלויזיה, הומוסקסואליות (כמובן
שהוא לא!), גבולות, סכנה, מוות, גילוי עריות, שואה,
קונספירציה, תאגידים, מעצמות, מנהיגים, רצון לפתות
קטינות, אלכוהול, מכוניות, כסף, מוסיקה, כלי נגינה,
מין, יותם, מור, גל, שחף, דביר, ערן, דרור, איה,
דודי, טל, אייל, שנאה לטכנולוגיה וכו' וכו' וכו'...
ריח המדורות עדיין נישא באוויר, עשן אפף את שמי המדינה.
ישבנו מחובקים, מרוצים וטיפל'ה שתויים.
היה זה הערב הנהדר ביותר בחיי.
|
"סו ספיישל" היא אמרה כשהיא נכנסה לתא ההלבשה.
אבל עכשיו שאני מביט מלמעלה ומשוחח עם אלוהים, הכל נראה יפה
ואת החנות שפוצצתי שיפצו ועכשיו היא ממש יפה.
|
דמעות זולגות מעיניי,
רוצה לחבק אותך בשתי ידיי.
שומעים כבר את הגשם האחרון,
אבל זה לא הוא שדופק על החלון.
|
ואיך שהלב נפתח, כל פעם מחדש.
ואני אוהב אותך, כל פעם מחדש.
|
אני מתקדמת,
בתוך ענן גדול.
רואה את האור,
וקצת מהשחור.
|
איך זה שאת אותו כחול נוצץ את אוהבת?
כששמש שבת מגיעה את איתו מתמזגת.
חותכת את קמטיו ויוצרת רבים אחרים,
אצלו הם נקראים גלים...
|
לאן אתה הולך?
אני שואל והוא עונה,
בטוח זאת הדרך.
אז, אל תדאג.
|
כדורי, נחמן מאומן,
וגם אחד שלא מזמן,
מצא את האור המיוחל.
|
החדר מחניק, המאוורר כבוי,
כולם מזיעים ובמרכז תלוי.
אדם מכובד, עם אישה וילדים,
שנסע ופגע ברועה של כבשים.
|
האישה צורחת,
הילדים בוכים.
אני ואת בחדר משחקים.
האם את יודעת, האם את שומעת.
או שרק אני חולה בקדחת?
|
ארון זכוכית עמיד בפני כל,
אותי הוא מוצא במצב לא נכון.
אני מרגיש ולא מרגיש יותר שום דבר,
אכן, אני כבר לא בן-אדם.
|
המילים הפשוטות,
בחיינו שולטות.
כי רק כאשר נגיע לטוב,
נדע כיצד... כיצד לאהוב.
|
השעווה מטפטפת,
מהנר על השולחן.
יוצרת מין מבנה כזה,
מובן או לא מובן.
|
במדינה כזאת, הכל יכול להיות.
אפילו ממשלה ללא טעויות.
ונדמה לפעמים שהכל נשבר,
רק שנתעורר נבין שהחלום נגמר.
איזו מדינה, איזו מדינה.
תושביה בעצמם אוכלים אותה.
|
מתחת לביתי צעד לו איש קטן,
הוא מחפש את המטרה נראה לי מסוכן.
ילדה קטנה אחת ישבה לה בפינה,
ניגש אליה איש, הציע סוכרייה.
|
מנורה הפוכה בתשעים מעלות על הרצפה,
מאירה אור חזק על התמונה.
שבלעדיו אין עולם ואין מציאות.
|
וזה מביא לי ת'ג'ננה לראות אותך,
סובל לא מנצל את כל העולם.
ואתה תקוע במערבולת של זמן,
חושב את שם אבל אחי, אתה כאן.
|
עצוב לי קצת בזמן האחרון...
כשאני מנסה להיזכר ברגעים טובים אני מצליח.
כשאני מנסה להיזכר ברגעים קשים אני חווה אותם.
|
|
|
נו באמת מה הקטע
לא צריך בכלל
סימני פיסוק וכל
זה כאילו אתם לא
מבינים מה שאני
כותב בטח שאתם
מבינים איך לא
אז בואו נחסוך
את זה אחד מהשני
וגם לא כדאי
אנטרים כל כך
הרבה אולי אני
אשקול לכתוב בלי
רווח
מהדעתכםקריאיותרמהריותרטוביותר
טובאתם תחליטו
ביי |
|
