|
"Every artist dips his brush in his own soul, and
paints his own nature into his pictures."
- הנרי וורד ביצ'ר
אנו מעדיפים שלא להזדהות בשמנו הפרטיים. את הסיבה
לכך, אנו מקווים שתוכלו לחוש דרך התמונות, הצלילים,
האותיות והמבעים שנפרסם כאן לפניכם.
נפגשנו לפני כחמישה חדשים במלגה שבספרד. כל אחד
מאיתנו, מבלי שהשני ידע זאת, נמשך ליבשת המפוארת
הזו, ערס התרבות. את שמנו אימצנו, כל אחד לחוד אבל
בהחלטה משותפת, משני יוצרים אירופאים הקרובים עד
מאוד לליבנו - אני, מרסל, על שם הסופר מרסל פרוסט;
ידידי, ג'י, על שם האמן האיטלקי, ג'ובאני סגנטיני.
אנו בוחרים שלא להגדיר את עצמנו. אנו גרים, ברמה
הטמפורלית והפרובינציאלית הצרה, בישראל, אך אנו
בהחלט חלק מהגלובוס, אותה ישות שאינה מבחינה בין
עמים ובין גבולות. על כל אדם להיות חפשי לרדוף אחר
הוויתו, אחר צווי נפשו, מבלי שימת לב לנורמות
החברתיות הכובלות אותנו יום יום.
כל אחד מאיתנו נמשך לאמנויות במגוון צורות לפני
שנפגשנו, אם בכתיבה יוצרת או הגיגית, אמנות פלסטית,
יצירות מזעור, נאו-מסטיסיקה, כדרות, ומוזיקה. ג'י חי
שנתים בארצות הברית, לאחר שנמשך לצעקה הפרימאלית של
קורט קוביין, ובתקופה זו התעסק בעיקר במוסיקה. חלק
מהקלטות מוקדמות אלה, לפני שמאס באימפריאליזם
ובבורות שכל כך מאפיינים את המדינה, מוצגות כאן.
שנינו מסכימים פה ולב אחד כי ההפריה ההדדית בתחומים
אלה נסקה לאחר פגישתנו, ומשום כך חשנו כי יש מקום
להציג את יצירותינו לעולם הרחב.
איננו מאמינים בריחוק מכני מהמקור, ולכן במקום שקלוט
מתווך ויקר של קטעי מוזיקה, אנו משתמשים אך ורק
באמצעי הקלטה פשוטים. התחושה שלנו היא שבכך מועברת
היצירה על טהרתה.
אנו מבקשים רק שתסירו כל ציפייה, כל פרה-קונספציה,
פיתחו את ראשכם והצטרפו למסע הזה, מסע שאנו מקווים
שלעולם לא יגמר.
However, the sensation of a fresh paper cut, placed on the
top right side of his left hand index finger, felt
suprisingly pleasant to him.
|
I whispered into her mouth, hoping she would not hear.
|
הספליש של הכלב
המכשכש לו בגשם
|
הקנאה לא יודעת שחפים
אך גם הגשם לא יודע..
|
אני יודע, שנגעתי בך.
אך איני בטוח, שהרגשת.
ישנת עמוק.
|
|
|
החיים זה כמו
חיטוט באף. אם
תתאמץ מספיק
תמצא הפתעות. |
|
