|
פרידריך ניטשה
אלבר קאמי
המנודה והמגוחך
שני גיבוריו הנערצים
מתו מזמן
גם הוא ימות
"תראי! זה מדהים! איך השמש משתקפת בכנרת. שתי שמשות. על זה
מדובר בתנ"ך! אלוהים, אלוהים מתגלה לעינינו". יש לי חבר דרמטי.
הוא בטח היה ממש משכנע כשזייף פציעות בשיעורי ספורט.
|
פרק א'
היא החליקה לתוך השלולית בכניסה לבית הספר. דרך מצויינת להתחיל
את שנת הלימודים. עזרתי לה לקום. "תודה", מילמלה, מורחת לי בוץ
על הזרוע, מנסה להתייצב. "מצ..מצטערת, ליכלכתי לך את המעיל".
"שטויות".
|
"לעזאזל עם הגשם הזה", סינן. "הוא רק התחיל", הוספתי, יודע
שהדבר יעצבן אותו. "לעזאזל. לאלף עזאזלים". תמיד במשמרת שלו.
תמיד הוא נדפק. אבי, המרוקאי השחור שתמיד נדפק.
|
לפני איזה חודשיים היה לאבי משבר. מין משבר-אמצע-הצבא. שנה
וחצי, חגגנו לו. הדלקתי לו עוגה צבאית יבשה, עם נר וחצי. הוא
נשף על הנר וסינן משאלה: "שיקרה כבר משהו, או שישחררו אותי
מהצבא".
|
|
|
אם היום יש אפס
מעלות בחוץ,
ומחר יהיה פי
שניים יותר קר,
כמה מעלות יהיו
מחר? |
|
