[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










נולדה ב1981. אפשר להסתפק בזה?
הכי מבולבלת שיש, ומקווה שאנשים אחרים מאמינים גם הם
שלבנאדם מותר להשתנות בכל רגע נתון, וזה לא עושה
אותו פחות אמיתי או יציב.
או שכן, אבל מי אמר שחוסר יציבות זה רע.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"זה הסלבסטר עוד שלושה שבועות." לא יכולתי שלא לצחוק.
-"אורי כבר שכחתי מי זה סלבסטר."
-"הראשון לראשון 1999." הוא אמר בפנים רציניות, כאילו הוא מורה
להיסטוריה, וזהו תאריך גורלי, או משהו דומה.
פתאום נזכרתי מי זה סלבסטר ומה בדיוק מיוחד כל כך בראשון
לראש

בבוקר אני קמה עם התחושה המתערבלת הזו בבטן, כמו פרפר לכוד,
משתהה במיטה, מקווה לשקוע בעוד כמה רגעים מנחמים של שינה
ובריחה מהמציאות, עייפה מכדי לחשוב על משהו ולרגעים מנסה לבין
מה בכלל קרה.

דוקטור זליץ בדרכו המרובעת לעס את קצה העיפרון שלו, מוכנה
להשבע שהוא חוזר הביתה עם חתיכות עץ צהובות בין השיניים, נו
מילא כל אחד וההתנהגות הכפייתית שלו. כשהגיע אל המחק הנהנן
והישיר מבט. הוא טען לדוגמא שממש מתאים לי להאמין שגשם יורד
מלמטה, לא יורד, עולה, אני

חברה שלי הולכת לישון אצל חברים שלה. היא לא ממש הולכת לישון
אצלם, אבל היא עייפה, היא כל הזמן עייפה, אני אומרת לה שזה
משהו שצריך לבדוק שאולי חסר לה משהו בגוף, או בנפש, היא לא
אומרת דבר, רק מביטה בי בלאות, בכבדות ואומרת שהיא עייפה מכדי
לחשוב על משהו.

מדינה מחורבנת, זה מה שיש לנו, זכותי לזרוק אבנים על מי שאני
רוצה, בין כה וכה אני אף פעם לא פוגע. חוץ מזה, שכשאני זורק
אבנים אני חוטף צעקות כאילו מה, ודביר זורק גם בקבוקי תבערה,
אז מה, מישהו שם עליו?? רק המשטרה נזכרת מדי פעם לעצור אותו.
לילה שלם הוא נישאר

היא מרגישה ששום הרצאה לא תעזור למה שעובר עליה כמו רוח קרה
ומצליפה, מה שחודר לנשמה שלה מבפנים למרות שבחוץ בוער. לטייל
לבד זה לא רק מרתק וזה לא רק זמן למצוא את עצמך ולדבר עם הטבע,
זה גם אומר שאין לך עם מי לטייל.
היא יכולה ליפול כאן ועכשיו, לשבור רגל או יד

ביום שבו מת אבא של יעלי נפרדתי מעמית. פרידה פשוטה, מאוד
מיותרת מלכתחילה מבחינתי וקורעת עד מוות מבחינתו. ישבנו על
איזה דשא בשכונה והסברתי לו שאני לא בנויה לקשר. הוא החוויר
מעט, אמר לי שאני חסרת רגש לחלוטין ושזה גובל בחוסר שפיות. הוא
כל כך מטומטם. ..

ובאמת היא שכחה? ובאמת כבר אינה מתהפכת בשנתה, כמו אין לה בית
ואין לה מקום אחד. ואינה מכווצת שפתיה לנקודה קטנה נעלמת
בפניה, ואגרופיה - האם הפסיקו ללחוץ פנימה חזק יותר חזק ויותר
חזק, וכלום אין עוד סימנים לבנים חרוטים על כפות ידיה?

בביתו היה לו פסנתר כנף לבן, אשר עמד מרשים אך דומם במרכז
החדר. מיד כשהבחנת בפסנתר נראה היה כאילו התרוקן המקום ונעשה
לחלל ענק מוצף אור אשר נוצר רק כדי להכיל את אותו פסנתר.
אורחים, אשר היו על פי רוב לא קרואים היו עלולים אולי לחשוד
באוצרות זהב שהוא מסתיר,

בדרך הבייתה רעדו לי הידיים בטירוף, ידעתי שהפנים של מאבדות
צבע, שהדם כמעט לא זורם ושאני הולכת לאט ובקושי, אבל לא נפלתי,
המשכתי ללכת, בקו ישר, מדוד, העיניים בוהות לנקודה שלא ראיתי
ממש, והידיים שלי רעדו נורא. בבית הכנסת עוד התלבטתי קצת, עם
סכין זה יכאב, חשבת


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני כבר בת עשרים וחצי אמא, כמה זמן עוד תמשיכי לחטוף לי את
האצבעות מהמקום, דוקא טוב להם שם מעוכות בבלגן בין אחת לשניה,
מכונסות באגרוף ונבלעות פנימה, למה את חייבת, שוב, באחיזה
המפנקת הזו לגנוב לי את כל היד ולהחזיק אותה שלא תברח, גם לה
נמאס, שתדעי, היד שלך ג




באתי לכבלים
אמרתי להם יש לי
רעיון גדול,
ענק, גאוני!

"מה?"
שאלו.

והתחלתי במצגת:
מכירים את המסך
הזה בנתב"ג, זה
שכל מי שמגיע
לארץ מצולם שם
ומוקרן לאולם
מקבלי הפנים?
איזה גדול זה
יהיה אם זה יהיה
ערוץ בכבלים
נטבגTV
הם אמרו לי שאני
אתכנן לוח
שידורים לקיץ
אבל שיהיה
אינטראקטיבי


בני סלע, חי
בפלורנטין חולם
על ניו יורק
סיטי...
ושר שירים... מה
לך עשיתי...
לה לה לה לה לה


תרומה לבמה





יוצר מס' 6136. בבמה מאז 17/9/01 23:31

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לגוזלון אופטימי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה