[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 70731889 70731889  jo doll

אל היצירות בבמה האהובות על ג'ו דולאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ג'ו דול
בבוקר  חם ומפרך בתאריך 20.7.86  היא נולדה
היא טוענת שזה מצער  למרות שזה תאריך דיי נחמד.
היום היא כבר גדולה (בערך) למרות שהיא שונאת את
הרעיון שבלהתבגר. היא מעריצה תמימות ילדים ואת נקודת
המבט חסרת הדאגות שלהם.
מי אמר שאין עוד אנשים נאיבים ותמימים בעולם שלנו?!
היא עוד טוענת שיום אחד היא תשנה את העולם מי יודע
אולי זה  עוד יקרה..
This is my quest"
to follow the stars
no mather how hopeless
no mather how far
to fight for the right
witout questions or cause
"and to dream the inpaseball DREAM




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ואפשהו בדרך איבדת משהו מעצמך...
את מחפשת אבל משום מה זה ניראה כאילו לא נשאר שם כלום..
את מסתכלת במראה ותקווה אחרונה בעינייך, אבל הכל כל כך ריק
ושחור

וכשתהיי מאושרת
את תחייכי
את תחייכי וכל העולם יחייך איתך כי האושר שלך הוא אמיתי.

אני יודעת שאותו אדם יחקק לי ביזכרון לנצח הוא גרם לי להבין
בדרך נורא מוזרה כמה מזל יש לי בחיים וכמה טוב לי וכמה שאני
צריכה להיות שמחה ולא לבכות על שטויות...

תמיד תלויים שם למעלה.
תמיד עומדים במקום.
כל כך רחוקים, אבל כל כך קרובים.

גם אני רוצה, אני רוצה כנפיים אני רוצה לעוף מכאן, אבל אין לי
ממש לאן.
ובמקום אני מסתפקת בנוכחות של הכנפיים שלו, כל פעם נפרשות מחדש
ושבירת האור עליהן צובעת אותן בשלל צבעים מרהיבים, שלל צבעים
יפיפיים, ומשב הרוח שהן גורמות מלווה באחד הריחות הכי נפאלים
שקיימי

אהבה נכזבת
מה עושים כשמנסים להתחמק ממבט צולב שחודר ואתה יודע שאין
לעזעזל לאן לברוח ממנו???
זה משהו שאני מנסה לברר כבר שנים...

מלאכים אלוהים והשטן
מלאכים אלוהים והשטן...
מענין אם הם באמת קיימים..??!?!?!?

אני זוכרת שעמדנו בשדה והם חיכו בתור לשים את המזודות ...
פשוט ברחנו לנו לטיול של שעה וכשעמדנו ליד הטרמינל של האנשים
שחוזרים רציתי להתעורר,התפללתי שהוא ישאר..
הוא הרגיש את העצב ,כאילו הוא ידע מה רציתי לומר ,הוא תמיד
ידע...

אוטוביוגרפיה
זה היה באיזה קיץ אחד ממש ממש חם...אני לא ממש זוכרת באיזו
שנה..
היינו אני ט'ו וקרן..באחד מהטיולים המשפחתיים שלהם.
כהרגלנו ברחנו לכמה שעות ישבנו על שפת הנחל והקפצנו אבנים...

הכל התחיל כשאיש אחד קם עם מצב לוח רע בבוקר ומיד אחר כך רב עם
המשפחה שלו לפני שהוא יצא לעבודה.

פעם קיוויותי שיבוא יום ותבין מה שאתה עושה לכל הסובבים
אותך...
קיוויתי שתתעורר ותראה את המציאות כפי שהיא בשביל אחרים כפי
שאתה גורם לה להיות בשביל אחרים ובמיוחד בשבילי...

הולכים אל חדרי ההלבשה בהם כל אחד יצא מהתחפושת ויוריד את
המסכות בצעדים איטיים מוקפים באור זרקורים לבן וחיור והבזקי
המצלמות במסדרון צר, ואז ניזכרתי...שכחתי את התיק על הבמה.

תאר לעצמך איך זה לקום בבוקר ולהחליט אם אתה אוהב את עצמך
היום או לא ,וזו תהיה ההחלטה הכי קשה שעשית בחיים


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
הפחד,
מטיל צל על עצמו.
והרעד,
הופך לעווית
שנשאר.

געגוע
מהי בגידה?!
היא חושבת, בורחת.

האם האושר של עצמה,
יגרום לך - אי נחת.

עצב
והלוואי שליקום
לא הייתה יד כ"כ חזקה

אהבה
ועכשיו אחרי שזמן עובר...
העומק של ענייך -
חסר ועוד בוער.

אור הפנסים של הרחוב
משווה לה מראה שמימי.
והעצב שאופף אותה,
מעצב את דמותה
אמתית,
כמו שמעולם לא הייתה.

הקול שאני אוהבת,
ובמקביל לומדת לשנוא.
אותו אחד שרוצה אותו קרוב,
אבל לא מסוגל לאהוב.

ואם אפשר לחיך כשכואב
למה ללכת עצובים
ואם אפשר לצחוק כשנצב הלב
למה אנחנו תמיד בוכים?

עצב
עכשיו הילדה על הירח לא בודדה
כי יש מלאכית איתה שם

ואני מרגיש כמו נווד בודד
שגורלו הוא לנצח
משביל המלך אל השוליים להתנדנד

זכרון ודמעה
והאושר נראה כה רחוק
זיכרון מתמוגג
ושטן שחוגג עוד אחד בשבילנו לאוסף

שאלתי את אמא
מה קרה לילדי הפרחים בעולם
ביקשתי מאמא שתסביר לאן נעלמו כולם

יש לי חברה טובה
קוראים לה מוזה
כל פעם שבא לי לכתוב
היא עולה לי לראש

אולי תפסיק להיות מרוחק
אולי תתרח לכאן למטה להסתכל


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני מנסה להתקדם עם הנגינה שלי אבל זה כאילו אני לא מצליחה
להבין את המערכת בכללותה, איך הכל מתחבר ביחד למנגינה אחת, אני
פשוט לא מסוגלת להסתכל על התמונה השלמה.

אז מה אם אנחנו רק בני אדם...
ואם היינו קופים???
היה יותר טוב???
אין לי מושג למה אני כותבת את זה כנראה סתם כי משעמם לי ואני
מרגישה על הפנים..

תמיד אנשים חושבים מה יש אחרי שמתים...
לי אישית משעמם רצח...
זה אשכרה כמו לחכות בתור לרופא שיניים.

המקום שלנו...הזמן שלנו...החלום שלנו...
אני יושב במקום שלנו לבד..מעביר תזמן שלנו לבד...
כנראה שביום מן הימים אני אאלץ להגשים את החלום שלנו לבד...

היא לקחה כל כך הרבה ממה שלימדת אותה.
לפעמים היא חושבת ומרגישה אותך כחלק מהמחשבות שלה..
היא רוצה שתדע שלימדת אותה כ'כ הרבה... והכנסת בה כל כך הרבה
חוכמת חיים....היא רוצה שתדע שהיא מאושרת, ושהיא בסדר עכשיו,
שהסערה חלפה וכל הרוחות חזרו למקומם...

שנתיים היא היתה רדומה, בוכייה ועצובה, ופתאום היא מתחילה
להתעורר.
אט אט הסיוט נעלם...
והצחוק והגיחוך שוב מתפשטים על שפתיה

צא לי מהראש!!!
אתה לא יכול להיות פה יותר!!
המחשבות הן שלי ושלי בלבד!
אין לך פה מקום!

אבל עד אז...
ההצגה ממשיכה.
מישהי חכמה אמרה לי פעם משפט שעכשיו יותר מתמיד אני משננת אותו
לעצמי:
"לכל אדם יש תפקיד מסויים בחיים שלך אם הוא הולך כנראה שהוא
סיים אותו, אבל מי יודע אולי הוא עוד יחזור, הספינה לא תמיד
טובעת לחלוטין...

הוא ואני
אתמול זו היתה הפעם הראשונה, הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי
אותו מאז...
הרבה זמן לא התראינו, וזה היה כל כך מוזר לשבת בחברתו שוב, אבל
גם כל כך בטוח וכיף. האמת היא, שכמה שכעסתי עליו, על כל מה
שהוא עשה, עדיין התגעגעתי אליו...


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אימפריות קמות ונופלות על אהבה בלבד, ואל לכם לטעות במה שאני
מנסה להגיד פה, איני בהכרח מדברת על רומנטיקה, אני מדברת על
אהבה אמיתית וטהורה בין אם זה לבן זוג ובין אם זה בין אם
לילדיה, אם יש שיטענו שקיים שלטון אחר מלבדה בעולם, אני אאלץ
להתנגד, כי כפי שכבר אמרת

אני יודעת שזה בודאי קשה
כך לראות את ילדיך
אבל מר אל
בבקשה תעזור לכל אלה שעדיין מתפללים אלייך

הדבר שאני הכי שונאת זה להתעורר בבוקר... במיוחד כשאני יודעת
ששום דבר לא השתנה הדבר היחיד שיש בו שינוי זו העובדה שההצגה
נגמרה ואני צריכה ללכת לסוכנות לאסוף את הכתובות לאודישנים...




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
"לרוב הקניבלים
יש הומור
שחור".


בוליביה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 4347. בבמה מאז 1/8/01 17:49

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'ו דול
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה