|
ואולי...
כשאני נרדמת אני אמיתית
הרבה יותר מצחיקה..
הרבה פחות רצינית...
|
בוכה אם יקרה
בוכה בשבילך
בוכה אל תראה.
|
המקום בו גדלות אי ההבנות הכי גדולות שלי...
הכי מעיקות...
|
לפעמים את חסרה
בריח או במגע...
|
שנינו בראש שלי בלי השגחה
נגיעה בשקט צבעוני
נגיעה בחשכה
|
ואתה שם, הופך מילים למציאות
וכמה שתיקנתי, מקולקל זה הכי פשוט
ואתה שם, מדפדף בין בגרות לילדות
וכמה שאקח ממך, תישאר שם אותה כמות
|
מה יותר גדול ממני...
אתה או הפחד...?
|
אל תציע לה לחלום
אל תציע לה לנוח
כי כמו כל הילדים
היא רצה מול הרוח
|
כשכולם מתמלאים סיפוק
בוכה עם המוסיקה
בלילה ארוך ודפוק
|
כל כך שונאת אותך
כל כך לא מאוהבת...
|
קראת לי ניקודימה
The Princess in your dream
עדינה ומקושטת... ומלאת חיים
|
זמנים שהשאירו הכל...
אבל לקחו את הזמן...
|
זמן ומחרק כאחד...
אתה שם אני פה אני לבד...
לא משנה כמה יעבור
מושלם...
יפה או שחור
אני איתך עכשיו...
בגוונים של סתיו
|
עכשיו היא מוצאת אותו
נפעם מולה
היא מקשטת אותו מחמאות
ומגדילה
|
|
|
לאיפה הולכים כל
האנשים
שאבא'שלהם
ערומקו?
בטח למקום ההוא
של כל הגרביים
הבודדים שאף פעם
לא מוצאים להם
את הבן זוג.
אפרוח ורוד
מתפלצף. |
|
