|
בארץ טורקיז, בין מראות
בין שמיים,
נפלה החלטה למרבה במחיר.
|
הלהב, ולא במפתיע, הולם!
זהב לתפארת ניגר עד ים רוגש.
|
ומנגד: רגוע, בלוי, ורעוע,
הרי מת כבר מעל לשבוע,
מלחך סביב פיסה דלה של קרקע,
מחייך חיוך צהוב של 'דווקא'.
|
וכך היא קוטלת
כמו הסנה הבוער,
את הגוף לא שוברת -
מן סוג כאב אחר.
|
מעלה ומוריד ברשת יש מאין
גחמות שלא יבשו עדיין,
כשיכור שלא מרפה ידו מן היין.
|
למיתון שלי יש גם שם, גם מינוח:
'קיר של חושך' קראתי לגל השחור.
|
ניתוק נשמות קשה אף מניתוק דמים,
כי נכרכות הן בקשרים ששום ימאי לא יבין.
הן אוחזות , אינן כבולות ולא מרפות.
|
בין חולם לצירה, בין כפתור לבין פרח
לא ידעתי מתי להתחיל ולסיים
|
בראש בניין ענק לרוחב שלט החוצות
חיוך רחב מחריד בין לחיים ירוקות
|
ונמאסתן מאלף ועד סוף הימים - סוף למילים.
ונמאסתן כמו לשלשת חבויה בתוך דבש, כמו שקרים.
|
|
|
"הבעיה עם אנשים
שמזיינים היא
שהם לא מאוננים
מספיק"
פרופסור מפורסם,
שמעדיף להישאר
בעילום שם |
|
