|
.
האופטימיות היתה לצדה משנת 1985
ואולי אף כמה גלגולים קודמים בגוף של סחלב יפה...
פעם הפחד השתלט על חיה, אבל לאט לאט היא מעיפה אותו
הצידה...
מאז ומתמיד ידעה שבשביל שמשהו יקרה, עליה לעשותו
מיד.
בימים אלו היא מתחילה ליישם.
איחלו לה בהצלחה, והצטרפו.
כשהיא לא תהיה כאן יותר, היא תרצה שגרעין הטוב יימשך
לעד. שלבכם יצחק או יבכה, אך רק מאושר ושמחה, שתעשו
דברים בהם אתם מאמינים תוך התחשבות מקסימלית באחר
הפיזי, והאחר החי, וכמובן, ובעצמכם. לא בעצמכם
המזויף, אם כי בזה ששם שוכן לו שם בפנים ולא עוזב גם
אם אתם מתחננים.
אם אין סביבתי לי, חרב עולמילי.
פעם היית חלק מתוכי
חלק מעצמי
נגיעה בך, והרגשתי
גם את עצמי
|
אתה הוא זה שייקחני.
תחילה אחלום עליך בלילות הקרים.
אדע, בסוף הדרך לי אתה מחכה
|
עוצמת את העיניים לצדך
ומזמזמת לעצמי מחשבות.
מממזמזת את עצמי. נגיעות
|
נוסעת לכיוון מזרח, לא מביטה בך.
מביטה במראה הקדמית.
יש בה צבעים כה עזים ומופלאים של ארגמן השקיעה.
הלב שלי באמת החסיר פעימה.
|
בשפה אחרת, בארץ נכרייה
ללא יכולת רגילה לתקשר באמצעות השפה,
תקשרנו. אתה ואני - בדרך הכי יפה.
|
בוקר טוב הלך לישון
הלך,
ולא יתעורר.
|
יש בחלקה הרחוקה
בשר רקוב ופלאפון חי
לשניהם היה זינוק זהה אך נקודת סיום שונה.
|
אתה ואני נפגשים בספסל
מתנשקים
מרגישים כאילו אוהבים
עד ש...
מגיעה מונית השירות החד פעמית
עם הנהגים שתמיד מתחלפים
ובהתחדשותם מפתיעים
ונגמר.
|
כולם מחייכים ושמחים
איזה יופי של עולם
צחוק ילדים.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
יש לי אינטרנט
כבלים מהיר פי
מאה, אז מה זה
אומר? שאני
כותבת מהר
יותר?
לא ,לא ממש
סוגיות של
מהירות
ביד הלשון |
|
