|
 335677219
המחבר ישמח תמיד לקבל את תגובותיכם ולענות
לשאלותיכם.
כשלתי לחדר בבית אימי, לחדר שנותר לי כמעוז במרכז לאחר העלייה
לקיבוץ. נזרקתי על המיטה בחושך, כל יגון העולם בסגנון ורתר
הצעיר פלח בין רקותיי. ואז הדלת הייתה נפתחת למחצה וקול טפיפות
רגלים נשמע
|
נסיעה ברכבת, לפני שנה, נכתב תוך כדי הנסיעה
|
חם, במדבר בדרך כלל חם, והעובדה שמבחינת צה"ל אני בכושר מלא לא
ממש מסייעת לי לשכנע את הרגליים לא לכאוב. בכלל ממתי הרתק אמור
לזוז?!
|
אם זה באמת הוא עוד מעט נקבל כנאפה, כנאפה מתוקה, טריה, חמה,
דביקה, נוטפת סוכר שאפשר למרוח על המדים בשביל שהזבובים במשמרת
היום הבאה, יעוטו על הכתמים ולא על הפרצוף.
|
להלהלה הו כמה טוב לי בגולה
alles in ordnung=הכל מסודר
|
ביום שישי בערב כבר היה אפשר לשמוע את קולות השבירה של החרם
בכל ירושלים, דגלים לבנים והוראות קבע פתחו את ערוצי הכבלים
לכל הבורגנים העלובים שצשברו והצטרפו לבעלי ההון האדישים מראש.
אבל אני הילד ההולנדי הקטן של הסוציאליזם ברשת, לא נשברתי.
|
האם באמת הייתי כאן בשנה הזו או שמא היה זה חלום? ואני בכלל
רציתי לכתוב כאן שיר, לתת מילים לנעימת הציקדה. ואני בכלל לא
ידעתי שאפשר לפצל גם תחושת שייכות וזרות, כמו כל דבר אחר.
|
והנה, מגיע אני לדירה. ביום חמישי תטוס חנה בעקבות ליבה לברלין
ואני אהיה שוב במולדת בעוד שישה ימים, תלוש מכאן וזר משם, חצוי
בין הריינלאנד ומרום גולן תמיד קצת אחר ובכל זאת אני מבין תוך
הסדרת נשימה מהטיפוס לעליית הגג, בכל זאת לגמרי שלם.
|
אני פשוט שונא את המקום הזה. ההזעה המתמדת, התחושה ששום מקלחת
של פחות משעה לא תצליח למחות את הלכלוך. המקום גורם לחייל
לשאוף להגיע לקו כמה שיותר מהר. סכנת החיים מתגמדת מול הרצון
לסיים את האימון כמה שיותר מהר.
|
ואני רחוק, מילואים בשטחים
|
שולחים כל מה שרק אפשר
כדי להרגיש טוב עם עצמנו
|
אהובתי כתבה שירה
תייקה סידרה הכניסה
בחלומות מרוטשים אהובתי
|
תם החופש הגדול
במרפאת שטראוס,
ממתין לרופא עור
ובינתיים בנייד
|
ורק בתחתית הכוס
יש רמז למציאות
של מה עשינו
ולאן הגענו
|
לאן את מלווה אותי
שואלים החלונות
כבישי העיר מתים
בתי אספלט קברות
|
אני מתמכר ללילה האפל
מאבד עצמי לחשיכה
שואף אל קרבי תוכנו
|
אינני מכור לחיים
גם מהם עוד אוכל
להיגמל
|
מבשרים לעומדים על חופו של הריין
כמה הם קטנים
|
בחזור תפס אותי הגשם
יורד מצפון על העיר,
במרכזית הצפונית עליתי על קו 54
נוסע לכיוון ממנו באו העננים.
|
אז שיהיה לך יום יפה, פה חג גם מחר
והכל למרות הזמן שהולך לי ואוזל לי
|
בסוף יבואו הילדים
יתרוצצו פה
בסנדלים או ברגליים יחפות
ואז עוד מישהו ייחתך
אז תאסוף את הזכוכיות
|
לא שאני יודע למה
אבל הזמן לא זז
|
עוד מעט יברכו יחתכו יאכלו
עוד יום ככל הימים
|
בחנו מסתרי בעיניים זגוגות
אדישים אדישים ימים ולילות
עוד יום עבר
|
תאסף לתוכה כמונו
כאחד האדם
רמץ של בשר ודם
|
המעליות מחכות בלובי
וזה אומר שיותר אנשים
יצאו לחפש הלילה
מאנשים שהלכו לישון
|
וכל הילדות היפות
הלכו להיות משקיות באדם
מחנכות דורות של צלפים
באומנות המלחמה.
|
והרי נדע עוד צער
לא נפגש רק בשמחות,
שום משיח לא יגיע
לגאול אותנו מן המציאות.
|
זוכר
הבירה מאלצת
אותי לדבר
ואני זוכר
|
הילד קם בשש בבוקר
חסר רחמים
כעולמו של אלוהים
בשירתו של עמיחי
|
תמיד טוב שיש בבית
נר נשמה אחד או שניים,
זה חוסך את הצורך
ללכת למכולת
|
אף אחד לא כועס
כשיורד עליו הגשם הראשון
|
אנחנו כבר לא נפרדים
לצד רכבות
משקל חיינו המשותפים
לא מותיר מקום
|
דקה לפני הסוף
שתי דקות לפני ההתחלה
של מה שבא
אחרי הסוף
|
כאן בארץ אבותי
איתך, אין לי שום
סיבה להתגעגע
|
אם אמות במלחמה
לא אהפוך לשיר
לא אהיה לשום דבר,
ממה שהייתי
|
ובמותי גאה צערי והשיבני חיים
מסע אלונקות נשכח הגיע לאמצעו
רציתי לנשקה אך זמני
אזל מזמן
|
יש איזו מתיחות
או אי נוחות
|
ברווח הדק והדל
בין סוף ובין התחלה
מתלבט בין הדחקה לסיכום
לספיגת ההויה
|
רחוק מדי
ללא שום צורך בשום קנה מידה
הרי אף רכבת שתצא הלילה מהעיר הזאת
לא תביא אותי אליך
|
כולם רועדים
כלבים הומים
רגעים לא שרדו
רצות לגעת בשמיים
|
בערב יום הכיפורים
הלכתי לטייל ביער
לספוג קצת הוד בריאה
הרחק מיצירות של אנשים
|
לצלילם יתנענעו ילדים מוכי סוכר
והורים עייפים.
|
קר
אבל כאן הבית
הקירות שצבעתי
הספרים שצברתי
שלי
|
מהדהדים פעמונים
קריאות געגועי מתכת
מזאת עירי מהדהדת כמיהתי
נכסף אליך שוב אני כל לילה
|
המיית פעמונים עד התפוגגות
מחוות להתראות, שדות פרוורי העיר
|
יצאתי מהעבודה הביתה
ראיתי זוג מתנשק באוטו
ראיתי גבר משתין על קיר
אני לא יודע מה זה אומר
|
רכבת לילה לברלין
יוצאת אט אט מתחנה
מעיף מבט בקתדרלה
נבלע בחשכה.
|
מותר לנו לקנות כי זה טוב לכלכלה
ומותר לנו לרקוד ביום של פיגוע בהופעה
ומותר לצאת ולבלות בזמן מלחמה
ומותר לנו ללבוש מדים ולמות למען אלוהים יודע מה
|
כשהגשם ירד עלי
מה הוא כבר יוכל לקחת
מה הוא כבר יוכל לתת לי
|
אני תמיד עצוב קצת
בחתונות
|
מרעיד אותיות שחורות
צרובות בלובן האבן
|
איכשהו
תמיד הרגשתי
נוכחות הסוף
האוחז בגרזן
|
מבזבז דקותיי
בשרבוט חסר תוכן
קווים של דיו
ללא כל משמעות
|
אני נכסף לירוק וזוכה רק לחלום
|
מרענן בעיני רוחי מקומות רחוקים, נכספים, שוקע לתוך מצב רוח של
בטלה ומרה באמצעות סכיני הזיכרון.
|
|
|
"בריטני Do it
baby one more
time" פשוט לא
ייתפוס. אולי
נשנה שם משהו.
הגורו יאיא, דקה
לפני שהפך עוד
אחת מהמאהבות
הרבות שלו
לכוכבת. |
|
