|
אכבוש בו את עיניי בכל עת שאחכה לה
|
בעתות של תסכול
צופה אני בך,
פוסע אל עבר מפתן תודעתי.
|
שמיי תכלת,
כיסו ערוות בורותם עננים.
|
ממוללת דמותך בין אצבעות נוטפות עסיס,אשר יועד לך.
שמך נודד בין מדבריות מחשבותיי, לשוני ושפתיי.
|
מבין ציפורנייך דמי יזרום,
כשתקיץ מתרדמתך
בהבינך לאן מועדות פנייך.
|
מוחה, בקדחתנות אין קץ,
תר אחר שיר לזמזם,
כי עייף ראשה להמשך אחר כתפיה
לצלילי המוסיקה השקטה, הכל כך לא הולמת,
שהכתיבו לה כל אותן שנים.
|
רוקדת מולי, מקרטעת
שולחת לי מבטי זימה מפוברקים,
מנסה למצוא חן בעיניים לא מתעניינות.
|
מלאך אל ההר לא ישלח לך,
לא יוסטו ידייך מנפשך,
תאכל עולתך עד תומה.
|
אל מול לשון החוף,
בולע הים את כדור הפרוזק האדמדם היומי,
אותו שלחו לו הרי המזרח עם עלות השחר.
|
אני חווה ואתה הנחש.
אך הפעם ,תצא זכאי מכל אשמה.
ולשוני זוחלת על שיניי,
|
מתחככת בסדיני תמימות,
מקומטים אך עדיין נעימים.
|
סוף החורף.
שלוליות בהן ראיתי דמותי,
יבשו.
ויודעת אני,
לא אמצא דמותי בירק פריחת הכובש.
|
תודעה מגלומנית נושקת אוויר עולם
- מבט ראשון חומד דמעה.
אמת בשקיות יום הולדת
לא סתם קישוטים בתוך קופסא!
|
שולחן ערוך ברישול,
לשניים.
|
אפשרויות,
חשופות חזה ופסוקות רגלים,
לנזירות תהפוכנה.
תתמסרנה לאלוהיהן,
תעזובנה אותי לנפשי.
|
מלכתי הגולה
שובי אל עירך השסועה,
|
זה לא יעבוד עלי יותר.
אפוקליפסה- אז מה?
|
ואם הכל יפעל כמו שצריך,
אז בטח ישאלו אתכם לעת חזרתי.
|
הרגתי כל כך רבות מהן. התמודדתי עם גדולות מהן.
אבל מאז שחברת אל שורותיהן, כל מה שאני יכולה לעשות הוא להשפיל
מבט- ואז שוב- מסמר, חלון וירח.
|
שלחתי יונה אל תוך ראשי ומעולם לא חזרה.
ובינתיים, לנצח מסעות.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אפרוח ורוד
מהיום גם בלי
חזיה. |
|
