[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"כמה יעלה לי לראשון?" הוא שואל. לדפוק לו מחיר מופצץ, או
להפעיל לו מונה? הוא נראה שוקיסט צהוב כזה, ולא נראה לי שחסר
לו כסף. חוץ מזה, הוא האחרון שלי להיום. יאללה, בוא נרוויח קצת
דמי כיס. "150 שקל". יופי, הוא קונה את זה. "מאיפה הגעת
עכשיו?" "מה?" הוא שואל.

משעמם לך. אתה נכנס לאימייל לראות אם יש לך הודעות חדשות. שום
דבר מעניין. הרבה ספאם, עדכון או שניים מאיזה בלוג, כמה
סרטונים שאיזה חבר שלך שלח, אולי מכתב מאמא על איזה משהו שהיא
מצאה באינטרנט וחשבה שתאהב. אתה בודק במסנג'ר, ולא רואה אף אחד
שבא לך לדבר איתו עכש

דיאלוג
אני: אני אתן לו מכות! עזוב'תי כבר!
הוא: אל תיתן לקמצן הזה שום דבר! הוא אף פעם לא מחזיר כלום,
המניאק!
אני: אני אכסח אותו! תחזיק'תי! תחזיק'תי! אני אכסח אותו!

יותם לא אהב להפריע. למעשה, הוא עשה ככל יכולתו כדי לא להפריע.
בתור לאוטובוס הוא תמיד נכנס אחרון. כשהוא קיבל עודף במכולת,
מעולם לא טרח לבדוק אם רימו אותו. וגם אם היו מרמים, סביר
להניח שלא היה עושה דבר.

צלצול

"אה אחי, מה נשמע?"

"פנאן, מה איתך? עוד כמה זמן אתה משתחרר?"

"עוד 4 חודש. 3 לחפש"ש."

"אה יופי. איך ככה? איפה אתה עכשיו? מה אתה עושה?"

נהרגתי ביום שבת. ממש בסוף השבוע, כשאלוהים נח, וכנראה לא
השגיח עליי במיוחד.
מצחיק שהמשפט האחרון שאמרתי בחיי היה "אני מת עליך!". אם הייתי
סופר, הייתי אומר שזה אירוני, אבל בגלל שאני סתם אחד, אני לא
רואה את זה ככה.

הומור
לפני כמה שנים פגשתי את ג'ון לנון. באמת! אתם בטח לא מאמינים
לי, אבל אני יודע שפגשתי אותו. אמא שלחה אותי לקנות חלב
וביצים, וג'ון לנון עמד לפני בתור במכולת. המוכר לא זיהה אותו,
אבל אני מיד ידעתי.

הומור
נולדתי במאה העשרים ושלוש. בעצם... אני חושב שצריך לכתוב שאני
איוולד במאה העשרים ושלוש. אבל זה לא משנה כרגע. בזמני המדע
הגיע (או שמא, 'יגיע') לתגליות שאפילו לא ניתן לתאר כיום.
מכונות זמן; חלליות שעוברות את מהירות האור; מכשיר טלפורט - כל
זה כבר קיים בזמננו.

דיאלוג
-"הוא מטורף, אתה יודע".

+"וואלה?"

-"כן. מסובב על כל הראש".

זהו. נגמר. אין יותר צבא. עברו 3 שנים. 3 שנים ארוכות שמכילות
כל כך הרבה, וביום אחד החיים שלי משתנים לחלוטין. 3 שנים שבהן
למדתי המון, אבל גם שכחתי לא פחות. הרווחתי הרבה והפסדתי לא
מעט. למדתי איך לגנוב, לשקר, להתבכיין, לתחמן, לרמות, אבל גם
איך לעזור לחבר, לה

דיאלוג
יש לך אולי סיגריה?
לא, אני לא מעשן. אתה יודע את זה.
אה, נכון... אבל אולי תבדוק בכל זאת... אתה יודע, לכל מקרה...

הומור
משפחת מונטגיו ומשפחת קפולט היו בכסאח חבל"ז.

פעם משפחת קפולט עשתה מסיבה עצומה עם דיג'יי ממש מפורסם. למרות
שרומיאו מונטגיו לא קיבל הזמנה, הוא בא בכל זאת.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
איזה אוטובוס אני צריך? אה, נכון. 19. הנה הוא מגיע! לעזאזל,
אני לא אספיק להגיע לתחנה! שיט... פספסתי אותו...




הגודל לא קובע















צעיר מתוסכל
מביע מחאה על
סלוגנים חסרי
תוכן


תרומה לבמה





יוצר מס' 66342. בבמה מאז 27/4/06 22:29

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'ניה צנטר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה