|
 מישום מה יוצא לי לכתוב לרוב רק דברים ארוכים .. לאנשים אין
סבלנות לדברים ארוכים.. לא נורא.. גם לי לא! בהתחלה קצת יבש
לוקח זמן להיכנס לזה.. לשיא. |
דנית: מתאים להם לתקוף משם.
שי: את יודעת לפני שבוע וחצי בערך היה אחד שגם כן ניסה לתקוף
אותי, הוא בא באמצע הלילה הוא התגנב אלי כשישנתי, הוא כבר עוד
רגע ממש נגע לי בפנים, פתאום התעוררתי וראיתי אותו מול העיניים
שלי!!!
דנית: ו?
|
כל כך הרבה ובסוף הכל ניגמר בבית משיש יפה שלא תעזוב בחיים.
חחח... "בחיים", כמה אירוני להגיד את זה...
אבל זה חלק מהחיים השלב הזה, כולנו נגיע, מחפשים משמעות שבעצם
עצם החיפוש בסוף הופך למשמעות ובסוף כשמגיע מה שחיפשנו הכל מת
לך בפנים...
|
הוא התחיל לפרפר על הדשא וניסה לדבר אלי אך לא הצליח ורק ירק
דם ורעד. החזקתי אותו בידי מקווה שזה לא אמיתי, שזה סיוט
נורא, אבל הוא המשיך לפרפר ולנסות לפלות מילים אך פלט רק דם,
דמעות ירדו לו מהעיניים וגלשו על הלחיים שלו וישר אל כף ידי,
לא היה איש שיכל לעזור
|
אני מביט ישר ומולי נעמד איש חדש, הפעם ייקח לעננים הרבה יותר
זמן עד שהם יפסיקו לדמם, אבל אני כמעט בטוח שכשהם יפסיקו ייקח
להם המון זמן עד שהם יפצעו שוב. מה שנישאר לי זה לקוות שהפעם
הם ירפאו לעולם. בינתיים... קר!
|
והשמש עולה, גאולה בדם
רוצחת את הרגע
ועוד שניה הכל תם
ואתה לי נעלם
לגלים שבים
ואני כבר לא יכול לחזור...
למים...
|
זה היה אמיתי .
מהשמים הוא ירד
נשק, לנשמתי
חימם את גופי
לא עזב.
התעוררתי!
המציאות הכתה בי,
הוא נעלם.
רוצה להיכנס לתרדמת נצח
כי הוא נימצא רק שם!
|
אימא באה לנשק אותי, והביא לי כף, היא צעקה ''מה זה?! יש לך
פרעושים בראש?! מה זה כאן? מחלאה? את באה איתי!''
|
אדם: לי הוא נראה אדם נחמד.
יצחק: מה נראה לך נחמד בו?
אדם: לא יודע הוא פשוט נראה כך.
יצחק: אדם, הומואים הם לא נחמדים.
|
|
|
אני עברתי את
הכל, אפילו קולה
בלי גזים כבר
הזריקו לי.
אחת שמרגישה כמו
עכבר מעבדה |
|
