|
 166676226
גלית. מה כבר אפשר להגיד?
גלית תלמידת תיכון, והיא בהחלט מהאנשים שמאמינים
שתיכון זאת התקופה הטובה בחייך :)
גלית מנגנת על גיטרה כשנה וחצי, אם ראוי לקרוא לזה
נגינה.
גלית חיה על מוזיקה- זה משהו שהיא מעריצה ונושמת.
אפילו שהיא לא יודעת ליצור אותה, להקשיב לה היא
יודעת.
היא גם כותבת, אם ראוי לקרוא לזה כתיבה.
גלית מזמינה אתכם לשפוט בעצמכם- תהנו.
אז היא הולכת במורד הרחוב, מסתכלת על המדרכה. לא מסתכלת לאף
אחד בעיניים, היא לא נותנת שיראו את עצמה. מתכווצת למידות של
כאב, ולא מקשיבה לחוסר הגבולות של הנפש. חיים זה חיים, אבל היא
קיבלה יד שניה.
|
אז היא ניסתה את האושר. הוא אמר שזה ממכר ושאין דרך חזרה, גם
המוכר אמר את זה אבל כל דבר צריך לנסות לפחות פעם אחת. אז היא
שקעה בתוך האושר. לא הייתה דרך חזרה.
|
עלינו לטיסה ועדיין ירד גשם, אבל גשם קל, כאילו שהשמיים לא רצו
להרוס לי את החוויה ונתנו לנו לטוס. ישבתי בכיסא, עכשיו כמעט
במצב קטטוני שקלטתי את גודל המעשה. לא אכפת לי, לא אכפת לי.
|
כשהמלוכלך מתערב בטהור, שקדושה וזוהמה הם אותו הדבר וההנאה
מציפה את העולם. אז... אקסטזה.
|
כבר עברה שנה, ושאני נכנסת לביתה אני דופקת בדלת. וזה אותו בית
וזה אותם אנשים, חסרה רק אחת. האם היא פעם הייתה שם, או שזה
סתם היה בדמיוני?
|
מי אנחנו? אנחנו אנשים של חושך, האנשים שאתה רואה בצללים. אתה
לא חייב להיות רע אתה חייב להיות חסר רגשות. לנו אין רגשות.
אנחנו נהרוג אם נצטרך, וגם אם לא נצטרך. קור זה מהותנו. שחור
זה מהותנו, וכולנו אחד. אם אתה איתנו- אתה טורף, אם אתה לא
שייך לנו- אתה קורבן.
|
אני מניחה שגם לך קשה לפעמים. כי אפילו עם כל התכונות הטובות
שלך, ההיא לא יודעת. היא לא יודעת מה שאתה מרגיש. ואתה כותב לה
שירים ובשבילה תנמיך את עצמך להיות כמונו. והיא לא יודעת. אם
הייתי היא, הייתי שואלת את עצמי איך היה לי כל כך הרבה מזל.
|
לא אכפת לי אם זה ימשיך, עכשיו נראה שאני כבר רחוק, כל כך
רחוק, יותר מדי רחוק, אז פשוט תמשיכו לקחת, עד שלא יישאר. אני
אוזל ואוזל, וכבר כל כך קצת ממני נשאר, כמו החיים שלי
|
התאכזבתי שדברים באים כל כך בקלות, שכל כך קל להפר איסורים
ושהחוקים, הם כנראה רק במחשבה שלנו. המצפון קיים, אבל מעבר
אליו זהו שטח הפקר, והכל בידיך. הכל אפשרי.
|
קראו לו ג'ון, והוא היה איש טוב. אולי הכי טוב שהיה. הוא ידע
עמוק בפנים, שזה נכון.
|
היום אחרי שנים של חיפוש, של עצמה ושל אחרים שיעזרו לה לחפש את
עצמה, היא מבינה. היא מבינה שכל בנאדם הוא עולם קטן ומיוחד משל
עצמו.
|
הוא בהה בקיר בימים שאחרי, כשהיה לגמרי לבד. היו ימים שהקיר
הפך לשחור. הוא ניסה לשכנע את עצמו שזה לא משנה, אבל הוא פחד.
הקיר הזה הוא מה שנותר לו.
|
מאז הוא שם, הפחד הזה. הפכנו לידידים די טובים. הוא ואני
נפגשים כל נקודת פניה בחיים שלי- מחליפים רשמים, משוחחים קצת
וכשהרגע הקריטי חולף נפרדים ומבטיחים לדבר בהזדמנות. בנקודת
התפנית הבאה.
|
היא יורדת למרתף, מלווה בשרידי השינה, לסדנת היצירה. בסדנה כבר
מוכנים מראש החומרים שתזדקק להם. היא כנראה הרגישה את זה בא.
בד הקנבס מתוח על כן הציור, מכחולים ומברשות מסודרים, וכל
הצבעים הקיימים בעולם, כל הרגשות שלה בתוך בקבוקים.
|
שחופש נולד הדבר הראשון שהוא רצה זה לרוץ. להשתולל עד שלא יוכל
לנשום, עד שלא יוכל לחשוב, שיתמקד רק בסערה שהוא יוצר. זאת
הייתה כמובן די בעיה כי שחופש נולד הוא בכלל לא ידע ללכת.
|
השקט שלך, הוא יוצר אותי. תמיד אהבתי אנשים שקטים. אתה מדבר
בדרך כלל הרבה מאוד ותמיד מסתובב ומנסה להסביר הכל במילים. אבל
שאתה איתי אתה לא מדבר בכלל ואני מבינה לחלוטין.
|
כי זה מה שהחיים שלי הם, חלומות. חלומות שהכל ישתפר ושהכל יהיה
בסדר. חלומות של אושר, חלומות של עתיד נקי ובריא וחיים
מועילים. אבל שאתה מתבגר אתה מאבד הרבה דברים. אני כבר איבדתי
את כל האהבה שאי פעם הייתה לי ואת האמונה שלי באנשים ובחיים
ואת התמימות הזכה...
|
הקול בשממה של המקום הזה, המקום הזה שמת כבר ממזמן. למה אני
חיה כאן בכלל? התסכול שיש לי מלגור כאן, בעיר הזאת, אני מכירה
את כולם. כולם חוץ מעצמי.
|
הכל יכול להיות כל כך טוב (אני לא אתן לך, אני לא אתן!!!!)
אם רק תפסיקי (אני אלחם עד הסוף, אני שוקעת)
לחשוב (יש לי דעות, יש לי ערכים)
כל כך הרבה (אני יודעת שאני יכולה, רק להקשיב טוב)!!!!!!!!!
|
ושהוא עונה, וביננו זה לא קורה הרבה יש לו מספיק מה לעשות, אני
מרגישה את הנוכחות שלו. תחושה של שניים בגוף של אחד. מן הכפלה
של עצמי. ונשימה אחרי נשימה אני שואלת.
|
והיא עדיין מנסה להרגיש אבל היא יודעת, היא יודעת שאין לה
רגשות יש לה רק את הפקק דמעות הזה בגרון שלה, אבל היא מסרבת
לבכות.
|
החוקים המזוינים מחזיקים בחיים שלי.
|
בגלל זה כל נשימה נראית לי כמו הר שצריך לטפס. ובגלל זה נראה
שהחיים לא ממשיכים הרבה מעבר לקו האופק, שמצוייר ומעבר לו
משתרע כלום, כמו בציור זול שנמצא עכשיו מול המיטה שלי. ובגלל
זה הכל נראה כל כך מופשט שאני רק טורחת לעצום עיניים.
|
|
|
איפה ציפור הנפש
מחרבנת...?
סתם מישו |
|
