|
 120233928
נולדה ב-1983. גדלה בחיפה, ברעננה ובארצות הברית.
כעת עליה להתמודד עם העולם הגדול, אתגר אשר איתו היא
מתמודדת ברצינות-של-סוכנת-מוסד-במשימה.
"אני אצליח, אתם תראו", אומרת לעצמה באופטימיות.
אולי זה מה שחסר במדינה הזו. קצת אופטימיות.
רוצה שלום, רוצה צדק, לא רוצה לראות עוד הרג, לא שם
ובטח שלא פה.
רוצה לכתוב, והרבה. רוצה שיתפרסם ספר שירים שהיא
כתבה. רוצה לנגן קצת יותר בגיטרה. רוצה לעשות את כל
הדברים שתמיד אמרה לעצמה שתעשה "אחרי הצבא".
היא לא כמו כולם, במיוחד אחרי שעשתה קעקוע של האות
היוונית פאי על כתפה השמאלית.
פסח 2003. היה זה יום רביעי חמים ושמשי, וכל הבסיס היה עסוק
בניקיון יסודי לקראת מסדר החג. לא היה לה סיכוי. להחליף לשבת?
הצחקת אותי, מר רס"ר. עד שהוא נזכר להחזיר לה תשובה, זה היה
מאוחר מדי. מה גם שאף חייל שפוי בדעתו לא היה מסכים. לכן,
ברירתה היחידה הייתה לה
|
Take my see-through pain away,
Rip these fears out of my heart.
I give you my words and thoughts,
Maybe you're the one.
|
With every breath I take, a brick is added.
Never thought I'd be as weak as they wanted me to be.
|
שרפנו את הכל,
את המחר ואת האתמול,
אך היום לעולם יישאר.
|
אנחנו הכל
אל תאמרו אחרת
הכי טוב-
לשבת ולשתוק
לשבת ולשתוק
|
הדמעות הופכות לגשם
והגשם הופך לשיר
|
ומי אתה?
אמיתי. אוייב.
חושב-נושם-רואה-קיים-שורד.
|
הקשבת לקולם של האילמים
שהדהד ללא הרף בתוך הצדפים
|
השמש רצה אל מעלינו,
כמו רוצה שיגיע כבר מחר
|
המים זרמו
לאט לאט
ובא הגשם
|
כמו זרם נהר, כמו אלומות אור, כמו החיים-
זורמות מחשבות
וצצות בראשי.
|
אני חיה בתוך ההיסטוריה של עצמי
תוהה לאן הדרך מובילה
לפעמים בוחרת שביל נטוש
מבלי לדעת אם יש תהום
|
מסתובב ברחובות הריקים
הריקנים
מוצא מטבע
וחושב שמצא משמעות
|
בירושלים בירת הנצח 11 מעלות
ושוב דמעות משמיים כמו מטח יריות.
השמש הצהובה
לובשת מדים ירוקים
|
דם הוא דם
אדם הוא אדם
התשובות נמצאות בפנים,
לא בחוץ.
|
ברשת העכביש אני ניצוץ שמשי, פירור מילה שנמחקה מדף מצהיב.
מה לי ולנצח.
|
|
|
ואם לא בא לי
עכשיו?
אפשר אחר כך?
ילדה טיפשה
שחשבה שהמילה
אפשר תיתן לה
אופציות בין
חברים |
|
