|
כאב זה דבר זמני, אל תתנו לו להשפיעה עליכם.
עד עכשיו היייתי בטוחה שאני צריכה אותו שיאהב אותי ושיתמוך בי
אני באמת צריכה שיאהב אותי אבל לא בתור חבר אלה בתור אח או
חברה ואני צריכה שהוא יתמוך בי אפילו יותר מחבר כי חברים באים
והולכים וגם ידידים אבל הידידים תמיד נשארים, לנצח, גם אם
נפרדו דרכיהם ולא דיברו
|
אני אוהבת ים, איך הגלים מתנפצים יפה על המזח, אם נהיה חברים
הוא בטח לא יקח אותי לים, ומה אם הוא שונא את הים? ומה אם הוא
אוהב את הים יותר ממני? ומה אם הוא פוחד ממים? או מדגים? או
ממדוזות? ומה אם הוא אלרגי לשמש? או לחול?
|
הוא כל כך מקסים, יש לו עיניים עמוקות ומדהימות כאלו, יש לו
שפתיים אדומות אדומות, הן כל כך חמות ורכות וכל כך מושכות אותי
כל פעם מחדש לקרוע אותו בנשיקה חמה כזאת שלא שוכחים. יש לו בטן
לבנה וכשהוא נשען אחורה נהיה לו שקע כזה באמצע, וזה כל כך רך
ונעים ואפשר פשוט
|
יום אחד קמתי והייתי כולי שחורה "מה, אין איזה צבע אחר יותר
טוב?!" שאלתי את עצמי בעצבים "דווקא זה?!" כעסתי נורא. אני לא
יודעת אם בגלל הצבע או בגלל הקרן הענקית שהייתה תקועה לי בגב
התחתון, בקיצור לא יכלתי להמשיך ככה
|
יום אחד הגיעו אנשים,
הם לקחו לה את החיים ושמו מאוחריי סורגים.
בלי סיבה ובלי דיבורים את משפחתה ואת חבריה לאט לאט היו
הורגים.
לסיפור הזה אין ממש המשך,
חוץ מההמשך שלא מתמשך.
|
תמראל, המלאך תמראל, מכוון אותי, משגיח שלא אעשה דברים
טיפשיים, ועוזר לי בבעיות שיש לי, הוא כמו בן אדם לומד איתי
בכיתה נעלב, שמח, בוכה, מאוכזב, בשביל כולם הוא סתם בן אדם
בשבילי הוא מלאך שומר ורק אני יודעת את זה
|
"אני מפחדת!" "לא נורא" הוא אמר "זאת לא רכבת ארוכה." והרכבת
המשיכה והיא ממשיכה וממשיכה וממשיכה ואין לה סוף אני משתגעת!
"אפשר לנשוך אותך?" שאלתי "לא! זה יכאב לי!" הוא אמר, חבל
דווקא רציתי לנשוך משהו.
|
אני שונאת שמתעלמים ממני, וגם לא מקשיבים, אני שונאת שאומרים
לי מה לעשות, ושנותנים לי פקודות, אני מתעצבנת מהר, אני לא
נותנת לאף אחד לדרוך עלי.
למה דווקא האנשים שאני אוהבת עושים לי בכוונה את הדברים שאני
הכי שונאת, אולי זה בא דרך זה אולי אני שונאת את זה כל כ
|
הכל שקט, אני מפחד מהאנשים שאמורים לפחד ממני.
יש לי נשק למרות שאני לא אמור להביא איתי כזה הבאתי רק ליתר
ביטחון. אני כולי שחור, בגדים שחורים, איפור שחור, שיער שחור,
נעליים שחורות. הלוואי שלא הייתי פה אני לא מבין למה נכנסתי
לכל העסק האידיוטי הזה!
|
אם היינו חיים לעצמנו אז לא היינו חיים כי בעצם עצמנו מורכב
מעצמיהם.
וחיים מורכבים ממוות.
|
לא יכולתי שלהפסיק לחשוב עליה.
ופתאום הנה היא הייתה, כמו חלום שיתגשם.
|
אף פעם לא ידעתי כאב,
זה עושה כאב ראש חזק חזק,
זה חודר עמוק לתוך הלב.
זה עושה עירבוב בפנים,
זה גורם למבוכה,
רואים לך את זה על הפנים.
|
בקבוק שתיה חצי ריק בתרמיל,
מוטל על ריצפה קרה,
טיפטופי דם על חזה שרירי,
ערבי בורח לחורשה שקטה.
|
בלילה היא הייתה שוכבת לידו,
מקשיבה לדפיקות ליבו.
היא אהבה לשבת וללמוד בעל פה כל פינה,
מהבטן היפה שלו, המיוחדת במינה.
|
הוא הבטיח שישלח מכתבים,
הוא אמר שבסוף כולם הולכים,
הוא הולך, ומי יודע אם יחזור
ואני, אני צועקת תחזור תחזור!
לאן אתה הולך? אולי גם את המעגל הזה תשבור!
|
יש הרבה פצועים והרוגים עוד יותר.
נולדים עוד ועוד אנשים רעים
אולי אעבור לעולם אחר.
אולי שם הכל יהיה טוב, אולי שם הטוב יהיה רוב.
|
כשירח ישקע בחלום,
ואראה נשיקה באוויר
אסתכל בשעון, ואדע זאת השעה.
|
אני לא בוכה, אני רק מזילה דמעות, עומדת ישר, ראש זקוף, לא
מחביאה שקרים, לא מחביאה בושה. אני לא מתאמצת שיצאו דמעות, גם
שלא יחזרו פנימה, הן פשוט זולגות לי על הלחי, בלי ניצוץ
בעיניים, רק דמעות, כמה שיהיה, יהיה והכל עליו.
|
מעשה בילד. שלא היה מאושר, חלק חשבו שהוא יפה, חלק אמרו מכוער.
שנאו אותו שנאה עזה, אהבו אותו כפי שלא מתואר, ובו נגיד כי אם
רק אומר. הוא היה משוחרר.
|
החיוך הגדול מורכב מכל החיוכים הקטנים
|
|
|
ההיסטוריה
מתעתעת.
או שאלה פשוט
הסמים. |
|
