|
מעבר לפינה צץ לו פתאום אלינסקי. עץ האזדרכת והדקלים בגינת בית
הספר הטילו על פניו צללית מוזרה. הוא ניגש אליי באיטיות
והתיישב כאילו בפיו בשורה חשובה. כל אותה העת שישב איתי שם תחת
עצי האזדרכת והדקלים בגינה לא יכולתי להפסיק להסתכל בעיניו
הירוקות
|
|
"אשכים שעירים
בים המלח"
(מתוך: "אין
יותר נמוך מזה"
בהוצאת בוליביה
ושות') |
|