|
רק על עצמי לספר ידעתי...
המחבר הינו פרזורה חולפת לתקופה אמביולנטית אשר
אפיינה את הצורך באקרוסתיכון.
כן בטח...
חבר באגודת "די לפלצנות " 2004.
פעם בעידן שלפני זה היה כמו לדהור באוטוסטרדה על מאה שמונים,
בלי חגורות בטיחות. היום בגללה גם בשתיים בלילה אני נכנס
לפקקים.
כל הזמן מענות, כבר החלטתי לפתוח תיבת תלונות.
|
הם תמיד היו ביחד, אחד ליד השני. בהתחלה כשהם רק נולדו הם היו
רבים כל הזמן, בכל זאת להיות תאומים זה לא קל לילד, וזה שאבא
קורא לך כל הזמן לא בשם שלך זה יכול להיות די מתסכל לילד קטן.
אבל ככל שגדלו הם רבו פחות והחלו ללמוד כיצד לנצל את החבר
המופלא הזה, האח שדו
|
זמן הוא מושג שהפך ללקוני, לדעתי אחד המורכבים. כולנו מנסים
למצות אותו, לנצל אותו כמה שאפשר, ליהנות ממנו.
האומנם?!
האם דקה אחת של אושר אלוהי, דקה של אהבת אמת שווה לשנים של
התפשרות וחיים לא מספקים?!
|
כמובן שזה לא מספיק בכלל וחייבים להזכיר את הבחור הזה הזקן
המסכן שבפגישה הראשונה שלך עם איזו בחורה בדיוק בכניסה למסעדה
או לטיילת פתאום אומר לך ככה "תקנה איזה פרח לגברת ?"
עכשיו אתה כבר יודע איך זה יגמר והיא שבקושי הצלחת להוציא ממנה
מילה במכונית כבר מסתכלת
|
אני כבר בן שלושים ושלוש, אני חושב שהגעתי לגיל המתאים, אני
צריך להתחיל לדאוג לבית, להתחיל להוליד ילדים, להוריש להם את
תבונתי, קצת גנים, אם אפשר רצוי מהצד שלי, נכון יש לי עוד מה
למצות בעבודה, אבל אני רוצה להתחיל לחיות בשביל מישהו אחר.
|
לאמא היה אגרטל כזה שהיא מאוד אהבה, הוא ישב במקום כבוד על
המדף בסלון. הייתה מסביבו אוירה פסטורלית, נקייה, אפילו התאורה
כוונה במיוחד עליו. אמא אמרה שהיא קיבלה אותו לפני הרבה שנים
מאמא שלה ושזה משהו שעובר בירושה כבר ארבע דורות.
|
בכל פעם שההורים היו מתגאים בשלומי הוא היה מופיע, השדון, יצור
כחול ושעיר בעל עיניים אדומות בוהקות ושתי קרניים. שלומי זוכר
את השדון מלווה אותו מרגע הולדתו, בכל צעד חשוב בחייו הוא
הופיע תמיד מזכיר לשלומי "שהוא בעצם סתם עוד שחקן נמוך" ו"שאין
לו סיכוי להצליח ב
|
The night is a free-
way: slick and fast under
my wheels. No road leans
like your autobahn mouth: all
sloped making dangerous speeds
a fancy way to say "Goodbye."
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
מי אני שאגיד
לכם מי אני
שאגיד לכם? |
|
