|
מנסיה חובשת פיאה נוכרית, יש לה אף גדול, משקפיים
עבים ונשמה פיוטית.
וכן, היא יודעת, היא לא משוררת משהו.
סתם, משחררת את מה שיושב לה על הלב.
אז ראיתי את נירית. היא נראתה בסדר, נמוכה עם עיניים שחורות
גדולות ושיער חום עד הכתפיים. היא הייתה לבושה אופנתי. לחצתי
לה את היד ומאז היינו חברות.
|
ודרך חלוני יכנסו הפיות הלילה, יפזרו על שערי מאבקת הפלאים,
יכסו את גופי בעלים אדומים, יפיגו כאב, יפזרו עננים.
|
גם בשינה
אני רואה את העיניים שלך,
קפואות, רותחות
|
אני לוגמת כוס קפה.
הוא אוכל בפה מלא.
|
עור סחוף ורך, משומש ממלח ושמש.
אותו אהבתי.
|
זה בטח סתם עוד סיפור קטן על אהבה קטנה שלא תתממש אף פעם
בין אחת שאוהבת קפה עם אחד סוכר
ואחד שאוהב תה עם קצת חלב.
|
בוקר שקוף של תכלת,
בוקר כחלחל של שקיפות -
|
"אמאש'ך טוחנת באגטים בכוס".
אמר לי אילן בכיתה ז'.
זה היה ליד חנות המתנות "פנאי פלוס",
ואני אהבתי לחשוב שניק קרשאו מסתכל לי בעיניים.
|
לא גבר ולא אישה -
רק חלל כבוי הנדלק באורות כזבים.
|
אני מחפשת מלפפון -
ירוק, מבריק יפה.
|
אצא למסע סביב אותה נקודה,
אותו אתעד במילים קטנות וצפופות
|
אתה אוהב את מקסי
"כמה היא יפה" אתה אומר
וכמה שהיא אוהבת לגרגר
|
עוד רגע זה יעבור
ומחר בבוקר לא תזכרי דבר
מהכאב שחתך בך עד דיממת לעת ערב
ודמך הסמיך נשטף
|
רגשות שבלוליים,
מותחים קווי ריר דק
מלבי
והחוצה.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
פלוני 1: "זה
מטוס!"
פלוני 2: "זה
ציפור!"
פלוני 1: "מתי
לאחרונה ראית
ציפור עם טייטס
כחול אדום?!?!" |
|
