|
חגית נולדה בקיץ 1982 מתוך רצון עז ואהבה גדולה.
היתה לה אפילו אחות תאומה, אבל היא מתה בלידה. ייתכן
שזו הסיבה שבגללה החיפוש הפנימי שלה עצמה לא נפסק
מעולם.
היא אוהבת ושונאת את עצמה, חלשה וחזקה כאחד ומאמינה
יותר מכל שהיעוד האמיתי שלה הוא להשאיר חותם כלשהו
על העולם.
והיא באמת ובתמים משוכנעת שתצליח לעשות זאת ביום מן
הימים.
כתיבה היתה מאז ומעולם כרטיס הביקור שלה, ובכל אשר
פנתה הכירה אותה הסביבה ככתבת מוכשרת. היא אף עוסקת
בתחום בצורה מקצועית ומקווה שעם השנים, ככל שיילך
ויעמיק החיפוש העצמי ויסלל השביל הנכון עבורה -
כתיבתה תלך ותשתבח לכדי אמנות של ממש.
היא רוצה לכתוב המון, אבל לפעמים המלים פשוט לא
יוצאות, או שהן נראות חסרות מתוכן ממשי.
אבל אין לה שום ספק, שיום יבוא והשער ייפתח, ואלפי
אוצרות ימצאו את דרכם החוצה - אל האוויר, אל העולם,
אל הדף.
געגועים לחברה שאיננה ולחיבוק שמעולם לא היה
|
רק טוב יצמח לך מהכאב הזה,
הם אומרים לי כולם.
בסוף תתגברי,
בסוף תעברי,
|
הולכת ומתאדה לאיטך,
מליבי, ממחשבותיי,
מנפשי,
אך עודך צובטת כשניתן
|
תדעי שאהבתי אותך פעם?
והאם אני אזכור?
|
עמדת לך שם, קרובה
והיית לי כל כך רחוקה
|
אני נועלת את הדלת בבית, סוגרת את כל החלונות ומכבה את כל
האורות. אחר כך אני מדליקה שלושה נרות, תמיד שלושה כי זה מספר
המזל שלי. אני לוחצת PLAY במערכת ומגבירה את הווליום. ממש לא
איכפת לי איזה דיסק יש בפנים, כל הדיסקים שלי מלאים בשירים
רומנטים של זמרים סקסים,
|
אז מה המספר הסופי ? 22 ? מה אתה אומר...פשששש...לא חשבתי שאני
אצליח כל כך.
מצטערת ?! הצחקת אותי! אם הייתי יכולה הייתי הורגת עוד 22, לא
לא, אתה יודע מה ? הייתי הורגת 44, תרשום, תרשום...את כולם
צריך להרוג, את כל הבהמות האלה...חיות מטונפות...
|
|
|
בפרישה שלי אני
מציע שיהיה מטס
של חיל האוויר.
מגיע לי, אני
האווירון.
מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו" |
|
