|
לא אוהבת לדבר על עצמה.
הפעמים היחידות שתשמעו משהו עליה ..
יהיה יותר נכון לומר .. תקראו
יתרחשו כאן.
לרוב, הכתיבה דמיונית. לעתים מתערבבת עם המציאות ..
התוכלו להבחין מתי?
הרגשתי כאילו בעטו בי בבטן. המכה הייתה חזקה. כל מה שיכולתי
לחשוב באותה שניה זה שמזל שאנחנו קרובים לבית.
יצאתי מהמכונית ורצתי לבפנים. הצלחתי לעצור את הדמעות עוד קצת,
עוד רגע, אך כשנכנסתי לחדר זה כבר היה בלתי אפשרי להתאפק.
|
בשלבים אני בונה לו אישיות
מוסיפה לו זהות
ואז מסיימת עם תחושות
|
הגוף שלך, הריח שלך, הטעם שלך, הם כולם עדיין פה. אבל לא
הנשמה. היא במקום כלשהו אחר. עולם בו הכל קורה, הכל טוב, הכל
יפה.
|
אם הוא רק יגיע בזמן, הוא ימצא ילדה קטנה וחבולה שמחזיקה בידה
לב שותת דם.
ולילדה קול חלוש וצרוד מכל הזעקות. מכל התחינות לאל שיחזיר
אותך אליה, שתוציא אותה משם.
|
אין.
אבל לי זה לא יקרה.
הפעם התחבאתי טוב מדי.
|
זה היה כמו גן עדן! מפלים זורמים ממש מלאי חיים ואנרגייה
שנובעת מכל מקום, גנים עם ספסלים, עצים ובכלל המון צמחייה,
ואיך לא - נקודת תצפית אל הים הכחול
|
אני רואה את זה בעיניים שלך. מצד אחד אתה משוכנע שאנחנו לא
יכולים להיות יחד, ומצד שני? אתה מרגיש מחויבות לשמור על
הבחורה שלך .. על "הרכוש" שלך ..
|
בתוך תוכך אתה שונא את הדמות שם
אבל מה לעשות? הוא לא ישתנה הרבה ...
אתה מרגיש שאולי, אם טיפה תתקרב
אז הכל יהיה בסדר, הכל יהיה שקט.
|
אני רוצה להאחז בפיסת הזמן הקטנה שיש לי לבלות במחיצתך. אף אחד
משנינו לא יודע מתי זה יקרה, אבל כשזה יקרה, אני לא רוצה
להרגיש תחושת בזבוז.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
הנחיריים של
האדום הזה
מפורסמים כמעט
כמו אלה של זאתי
מפרוייקט
המכשפות של
ההיא. |
|
