|
יליד 1980, חי במושב בצפון. כותב מזה מספר שנים.
מצפה לגרוע וחי את הטוב.
וכמו שנאמר :
"סבל יוצר אמנות ויצירה גורמת כאב.
לפעמים אני מצטער על שאיני יכול לכתוב על אושר
שאר הפעמים אני מצטער על שאין לי אושר לכתוב עליו"
ביום שהיא נסעה נפער בי חור. אולי חור זו לא המילה הנכונה
להגדיר את זה אז אפשר גם בור....
זה קרה בבוקר לאחר שהיא נסעה (בהסכמתי כמובן - ואת זה אני
עדיין לא מבין). כשקמתי מבואס עד אימה והחלפתי חולצה גיליתי את
הבור.
בהתחלה, זה היה לי נורא מוזר : דבר ראשון לג
|
נערה חייכנית שנראית לא רע בכלל ישבה לה לבדה אז החלטתי
להתיישב מולה, עם הגב לכיוון הנסיעה ולמרות שאני די שונא לנסוע
עם הגב לכיוון הנסיעה מפני שזה כמו לנסוע את כל איילון ברוורס
במהירות מופרזת אבל הפעם חרגתי ממנהגי והתיישבתי בכל זאת.
|
לפני כמה ימים קניתי חללית. לא יקרה יותר מידי, מצאתי דיל
מצויין.
יד שנייה, בלי הרבה קילומטראז', מצב טוב, ממש מציאה!
במהלך שיטוטי ברחובות ניו יורק (התפוח הגדול) עברתי ליד חנות
שנקראה המצאות מטורפות (או משהו כזה).
|
הוא אהב את הבקרים. הכל היה שקט ורגוע.
ריח הבוקר,השמש שעוד לא הפצירה.
עד שהם פתחו את המכולת.
|
פעם ביום, ביום טוב פעמיים. הם מביאים לי קצת אוכל שנשאר
ובודקים אם ישלי מספיק מים....
|
I never felt like this before
I'm older enought and yet, feels like teenage boy
|
את השמש ביום קודר
את הרטוב כשגופי בוער
הכל וכלום יחדיו
את החורף, הקיץ והסתיו
|
תדליק לי את הרדיו, או שתשים מוזיקה טובה ברקע
תתפשט לאט ואותי תפשיט בין רגע
|
לחיות שוב פתאום בשניים
לקום בבוקר לראות עוד זוג עיניים
|
הכי קשה זה כשחושבים על זה
כששמך עולה מעל מסך כמו במחזה
את דמותך אני רואה מרצדת על
וזכרונות מן העבר עולים בגל
|
מה את רוצה לומר
הכל כה מסובך
אני כבר לא חושב
זה אותי להפכפך
|
ראיתי את הסרט ומיד רצתי לכתוב
כל מה שהיה בו נראה כחיי מקרוב
רק המוזיקה שונה וגם השחקנים
התפאורה קצת אחרת, וזוויות הצילומים
|
הישארי איתי הלילה
כי רק אותך אוהב כל כך
הישארי איתי ואל תמשיכי הלאה
כי לצידך להיות מוכרח
|
העט השחור רושם וכותב
מוציא מטאפורות מוציא ת'כאב
מביע אהבה, שנאה וצחוק
רושם ורושם ואי אפשר למחוק
|
כמו חיה שנדונה למוות
בכל פעם ירייה לכיוונה נורתה
והיא רצה בשבילים עקלקלים
מדמדת לאיטה
|
ככל שהוא רץ יותר הכאב הולך ומתגבר
וככל שהוא מעט,הוא פוחת כן הוא פוחת...
|
יוסי השתגע, כך שמעתי מהטלוויזיה את הקולות
יוסי תקף את אחת הפילות
|
הייחוד שבה שנעלם
השנתיים שחלפו כמו ככה סתם
|
ניסיתי לכבות את השמש
כמו כבאי שמכבה שריפה
לקחתי צינור חיברתי לברז
נתתי שטיפה
|
אבא, ספר לי סיפור לפני השינה
אחרת לא תירדם ילדתך הקטנה
|
אני כמו כלב ציד
שרודף אחרי טרפו
את כמו ארנבת
שטועמת את חרון אפו
|
מתרחקת מהאש ומתקרב שוב לאט לאט
לא מפחדת מכאב, לא מעשן - משום דבר כמעט
|
מיתר מתוח, זועק לשמיים
קול צורב, רועד בידיים
פורט עלי גיטרה
כמו שלא פרטתי מעולם
עוצם עיניים מדמיין שאני לא קיים
|
תמיד את באה
כשהכל מתחיל להסתדר
תמיד את חוזרת
שרע, עד שזה עובר
בכל פעם שקצת קשה
אז יש לאן לפנות
ואח"כ את חוזרת
על אותן הטעויות
|
מקיץ מחלום,
דמותך שוב מתגלה לי
מקיץ פתאום,
מזיע וקצת רע לי....
|
שיחקתי היום במשחק של גדולים
מדדתי לאבא את כל הבגדים
|
ממלכות אחרת, עם מנהגים שונים
באה לפנות ערב, בשייט מכיוון המצרים...
|
שחר מפציע
ואת עודך שוכבת עירומה כביום היוולדך
|
בעיר האהבה אני איתך,את לא איתי
האורות סביב דולקים אך לא אצלי
בניינים מפוארים, גבוהי קומה
אנשים מסוקסקים וביניהם את מדהימה
|
ועכשיו שגשם עומד לרדת
אבל לא מעננים
ועכשיו מרגיש כאילו
ודורכים לי על הפנים
|
כשערפל יורד על העיר
ומסתיר כולה
כשערפל יורד על העיר
שוקטת ההמולה
|
כמו בפאזל את ואני
חלקים שונים בתפזורת...
|
איך תמיד אהבת את כל השגעונות שלה
הייתם ככפפה ליד עד שהתפרקה החבילה
ואחר כך שוב חזרת על אותה טעות
ואיפה הסקת המסקנות?, תחושת המציאות?
|
כשציפור רוצה לעוף היא מתרוממת לשמיים
כשציפור רוצה לברוח היא רק פורשת ת'כנפיים
|
רוצה רק לך לנשוק
לחוש מגע שפתייך
רוצה רק לך לומר שאותך אוהב...
|
שוב רואה ת'שמש
שוב רואה ת'אור
שוב מרגיש ת'אהבה
שממנה אני שיכור
|
תגידי את חושב שפשוט העיתוי היה גרוע?
תגידי את עוד שומעת את השיר שלנו בסוף שבוע?
|
הייתה לי תמונה
שנהרסה עם השנים
היא הייתה כל יפה
צבעונית, עם מסגרת מבפנים
|
תמונה שעל הקיר
צל דמותך בצד הים
זוכר ימים כאלה
לא יהיו שוב לעולם
|
כל כך הרבה זמן חלף וכלום לא השתנה
אני ואת, הילד, אותה השכונה
אותם שדות ירוקים ועבודה שלא נגמרת
אותו שיר שחוזר על עצמו, כל פעם בתחנה אחרת.
|
אז פיתחתי לי מן שיטה, כל בוקר אני ממציא לעצמי איזה חלום
קטן,
ואם מישהו יבוא וישאל: "חלמת?", אני אענה לו: "כמובן".
ואספר את הסיפור שחיברתי לא מזמן.
|
מבין כל קוראי המילים הללו
רובכם לא מבינים בכלל
העט רושם, הלב כואב (אך לא תמיד), ואתם קוראים אבל,
אתחיל בברוכים הבאים אל חדרי החדרים שבתוככי ליבי.
|
השמש בשלבי השקיעה מתחבאת מאחורי עמוד תאורה,
על שפת הים למרגלות ראש הנקרה.
|
הסחלב בשיא פריחתו פותח את דלתו (לכבוד הצילומים)
|
|
|
"תקשיבי, יא בת
זונה"
(ץ סופית, מתוך
ספרו - "משפטי
פתיחה גרועים
לחיבור בבגרות
בהבעה") |
|
