|
שני תולעים זחלו להם בלילה, קרוב מאוד לבית הקברות העירוני.
- תגידי, יש הבדל בין שני אנשים?
- בשבילי כולם טעימים - ענתה השנייה.
- לא, אבל אם הוא שחור או לבן, זה משנה?
- לא שאני יודעת - השיבה לו השנייה.
- ואם הוא יהודי או מוסלמי, או נוצרי, זה משנה?
|
הוריו של נתנאל פרס מעולם לא צעקו לעבר פקיד כלשהו ולא הפכו
שולחן או קיללו. הם מסוג האנשים שמסתפקים במה שיש, אפילו אם מה
שיש לא מספיק. מה שהמדינה נותנת זה מה שהיא צריכה לתת, אומר
אבא של נתנאל ומוריד את מבטו לאדמה.
|
הזיקוקים ריגשו את ההמון שהצטופף באצטדיון. מחיאות הכפיים
נמשכו עוד ועוד והיה נדמה שלא ייפסקו לעולם. הנשמות ביום ההוא
נגעו בתקוותם בזמנים יותר טובים, זמנים של אמונה ואהבה, של
אחדות ושמחה. לפתע הכל היה ברור כשלג הנדיר שעל פסגות ירושלים,
ההיסטוריה נכתבת ביזע
|
איינריך הוא בחור בן שמונה עשרה. יש לו המון חברים טובים שעמם
הוא יוצא כל קיץ למחנה אימונים. הוא חושב על צדק ומתמוגג
כשרואה סרטי היסטוריה של מולדתו.
|
סיפרתי לה שראיתי את תחילת האינתיפאדה פעם כשעשיתי מילואים
בעזה בשנת שמונים ושבע ונכנסתי לבית של ערבי להשתין. עוד אמרתי
שביום שהתפרסמו מסקנות ועדת "כהאן" לחקירת הטבח בסברה ושתילה,
אני הטלתי את מימיי חמש פעמים וכל פעם מחדש ראיתי את אריק שרון
הופך להיות ראש מ
|
אני רק רציתי לחיות אתה לעד, לאהוב אותה כמו שאף אחד לא אהב
אותה מעולם, לתת לה את גופי, נשמתי ועוד
|
הגוף יודע מה לעשות עם הזבל שאנחנו מכניסים לתוכו. הנפש לא
יודעת לעשות כלום. היא צוברת ואוספת, אוספת ואינה ממיינת,
סופרת וממשיכה לצבור. הכל נכנס לצנרת הארוכה שלה, ונראה שאין
לה סוף.
|
אני רוצה להדגיש, הגעתי לכל מקום בכוחות עצמי, אם ברגל ואם
באופניים, ונדמה לי שאפילו לקחתי איזה אוטובוס. ועוד דבר,
רגליי היו על הקרקע, הלכתי, רכבתי, הייתי כבד יותר מהאוויר
וכוח המשיכה השפיע עליי, כמו על כל בני האדם מסביבי.
|
הצדק הוא איש לבקן. כך הוא נולד, מספרים המומחים, שיער לבן
לחלוטין ולא בגלל זקנה, גבות לבנות, ריסים לבנים, כמו אדם
שנשטף שלג ביום אחד בהיר
|
דני גדל בצל הצנע הגדול, כשבביתו שרר שקט של מתים ליד זיכרונות
של חיים. הוא למד שאביו מת למען המולדת וכשהוא הבין איך
להתגאות, עשה זאת למענו ולמען אמו. כל יום זיכרון עלה לקבר של
אביו יחד עם אמו והם התייחדו בבכי קצר שנמשך כל אותו שבוע. דני
הבין בדפי ההיסטוריה
|
לא הייתה לנו ברירה. היינו חייבים להזעיק את כולכם מהר מאוד כי
אין לנו זמן. לא, לא, הבדיקות של אימא יצאו בסדר, הכולסטרול
שלי גבוה אבל בשליטה. הצוואות מסודרות, לא שינינו אותן מאז
שדיברנו על הנושא בפעם האחרונה. שבו, שבו והקשיבו, לסבתא ולי
יש סיפור לספר לכם.
|
אם הייתי צריך לכתוב שיר
לא יכולתי אלא לחשוב עלייך,
לדמיין את שערך הגולש מבין אצבעותיי
להזכר בנשיקות פיך המתוק
לתכנן באי דיוק מדהים את הפגישה הבאה
ולזרום עם ריח נוכחותך.
|
שיר על מרחקים ומקומות קרובים, על אחידותו של הפיצול הפנימי
|
בלילה, חזרתי לעולם החלומות המושלם שלי. גם שם יש נכים, אבל יש
לי כוחות שבעולם האמיתי אין. אז השתמשתי בכוחות שלי ובעובדה
שזה היה חלום ובחלום הכל אפשרי.
|
אז נניח ואני סיימתי את לימודיי באיזו עיר נידחת בארץ, בתחום
הפסיכולוגיה. ונניח והתחלתי את תהליך ההתמחות בתקופת השיא של
מהפכת ההי-טק. מי הסתכל לכיוונו של פסיכולוג באותם הימים? הרי
הכל הסתובב סביב וול-סטריט ומאזני החברות השונות. הכל היה
סטארט-אפ.
מי שדיבר
|
לבסוף האיד הסכים לתת לאיש ההוא להיכנס לחדר. הוא התנה את
כניסתו בהבטחה שלי שאהיה גם לצדו במשא ומתן. הסכמתי מייד.
לפעמים אנחנו מסכימים לדברים בכדי להיכנס למערבולות ולאתגרים
שממש לא ברור אם נדע ונשכיל לצאת מהם, אך תחושת הגרנדיוזיות
תמיד מנצחת.
|
ישבתי בכורסתי והבטתי איך הוא המשיך להתנועע. ניסיתי לדמיין את
הפקיד המסכן בלי הדחפים שלו ולא ידעתי מה יהיה גורלו.
|
הוא התחיל לרוץ לעבר אחת שחרחורת ואני אחריו. כשהוא הגיע אליה
אני עצרתי במקום ואז ראיתי את המחזה המופלא. הבחורה הופתעה,
הסתכלה מסביב וכשלא ראתה איש שעושה לה את מה שהיא חשה, התחילה
ליהנות. הצעקות היו רמות, עיניה התגלגלו מעונג, מפיה נזל ריר.
לאחר
|
בשתיים בבוקר הטלפון בביתי צלצל. אמרתי לא פעם שביתי הוא משרדי
ויכולתי לומר שהטלפון צלצל במשרדי, אך בשעות הקטנות של הלילה
המשרד הוא בית בלבד. כעסתי ויחד עם זאת פחדתי. אולי יש בעיה
רצינית, קרה למישהו משהו והוא זקוק לעזרתי? מיד קפצו לי לראש
החברה מהקבוצה, אול
|
- געגוע בודד, חזק ככל שיהיה, כנראה שלא יוצר גושים כאלה
עמידים, מה עוד יש שם, דניאל?
הוא כבר לא התנגד לדבר על הגעגוע ועיניו נפתחו שוב פעם לסחף
מימי שחיכה שנים לצאת לחופשי.
- הילדות שלי שנשארה שם ואני לא יכול לחזור אליה, לדניאל הקטן,
בזרועות אימא ואבא.
|
עוד לפני שטרק את הדלת הזמנתי אותו לרשום מחשבות, כל מחשבה
שתעבור לו בראש, שלילית כחיובית, בנושא בנות הזוג.
- אם אני אבוא, אני אחשוב - אמר וטרק את הדלת.
|
בפגישה הבאה הצעתי לו להזמין לכיסא עוד אנשים שאחראיים למצבו.
הוא בחר להביא את הפוליטיקאים משם, את הגנרלים שהרגו וגנבו, את
פקידי הממשל שלאורך שנים רוששו מדינה עשירה. עצמת הזעם גירדה
את אזור השנאה ונתתי לדניאל להוציא מגרונו כמה שיכל. והוא היה
מסוגל להרבה. הו
|
- זהו הדובי שלך, עוד כשהיית ילד? - שאלתי.
- כן - ענה וחייך בין דמעותיו.
- ומה הוא נותן לך?
- תחושת ביטחון - אמר והוסיף - מוזר, כולם חושבים שאני האדם
הבטוח ביותר מעל פני האדמה ותראה אותי כאן.
|
- מאה חמישים שקל, השעה שלנו היא של חמישים דקות - אמרתי
לבסוף.
- אתה זול. אני אשלם לך כפול - ענה והוציא צ'ק, רשם עליו סכום
של אלף מאתיים שקל והוסיף - זה לכל החודש, פעם בשבוע, אחרי זה
נראה.
|
לאחר יומיים באו לקבוצה שלושים איש, מן קובץ מגוון של צבעים,
שפות ותלבושות. פדרו היה זה שהוביל אותם והוא כבר נראה יותר
טוב. ישבנו כולנו על הרצפה, כי לא היו כיסאות לכולם. הסתבר כי
פדרו דיבר עברית מצוינת בהשוואה לאחרים.
|
|
|
כששותים לא
דואגים, בשביל
זה יש פיגועים. |
|
