|
לפעמים כותבת ולפעמים כשאין לה מילים משתמשת
בגרפיקה.
(לא בטוח שתאהבו את הכל, אבל לפעמים יש הפתעות.)
ואז נמאס לנו ונועה שמר מעלה רעיון שנלך לטייל בשינקין. מה
לעזאזל יש לעשות בשינקין. נסענו לשינקין.
|
מזה כבר חצי שנה והשעון בסלון בדירה שלי עדיין תקוע על השעה
עשרים לתשע.
כשהשעה היא כל הזמן עשרים לתשע לפעמים זה מתבקש לדחות פעילויות
או משימות מסויימות לכשהשעה תשע תגיע. במיוחד שיודעים שהשעה
תשע לא תגיע בקרוב אז מאוד קל לפזר הבטחות
|
וזה מצחיק
איך שחשבתי שעיסוק הוא הפתרון
|
זהו זה.
גיליתי.
תגלית המאה!
אפרסם מאמר בחוצות ישראל
ארשום הפטנט, לכל מי ששואל
כי אני
עינב רפאל
אני גיליתי את אשר רק ניתן לייחל.
|
סביר לי.
כל כך התרגלתי להרגשת הניכור והעצב
שכמעט וקשה לי להודות בכך
שסביר לי.
|
קחי גלולת מציאות
תנשמי עמוק ותבלעי את כל המר הזה
לפעמים זה קשה להכיל את הכל
וגלולה עשויה לעזור.
|
לפעמים, השכנוע העצמי מסמא את המציאות.
|
מטביעה את יגוני באינפוזיית חברות ובילויים
האם לכך התכוון אלוהים כשהוא נתן לי את החיים
או שיש משהו שאני מחמיצה.
|
מטבח עם אריחים צבעוניים
ומאגים לקפה תלויים
על הווים מן המדפים למטה.
|
פתח את החלון
נעשה לי חם
קפל אותי
וזרוק אותי
משם
|
כמו תפוז מתקלף שכבה אחר שכבה
נגלה לי הטעם בך
הוא חמוץ.
|
בוא נזדיין, מה כבר יכול להיות?
|
אני צריכה
שתחבק אותי חזק
ושתגיד לי כמה שאני יפה ומקסימה
אחחחחח
|
גלגל אותי בתוך קופסא.
החזק בכיס מעיל.
טלטל ופתח לפי הצורך
ארקוד לך לפי חליל
שירה מומחשת באופן גראפי
|
מחשבות, רגעים קטנים, החמצות, והגיגים
ממוחשים באופן גראפי
|
מחשבות, רגעים קטנים, החמצות, והגיגים
ממוחשים באופן גראפי
יצירה שלישית בסדרה
|
כרזה לעמותת "אחת מתשע" (נשים עם סרטן השד). גרפיקה וביצוע
רעיון: עינב רפאל
|
כשמשעמם לך את חוזר אליי.
(זה הכי מעליב)
שירה מומחשת לגרפיקה
|
רגע גרפי. ושיר קטן מתחתיו.
|
אל הארכיון האישי (23 יצירות מאורכבות)
|
|
אני אוהבת לחטט
באף. מה זה אומר
עלי
כאינדיבידואל ?
מה זה אומר
עלינו כחברה?
וידוייה של
נערה. |
|
