|
אוטודידקט, אוטואמנסיפציה, אוטוקורלציה ואוטובוס...
סטודנט של החיים בכלל ושל הנדסה בפרט.
נולד ב-1982, לא במקרה.
גדל וגדל וגדל עד שהפסיק לגדול.
היום כבר גדול.
לא יודע מתי ימות, לא מתכוון להיות נוכח כשזה יקרה.
רומנטיקן חסר תקנה ופייטן בגרוש.
ביום הבנתי כי נשבתי בקסמך.
|
מה אני אומר?
מה את אומרת?
על מה אנחנו מדברים בכלל?
|
קשה קשה קשה
קשה לכתוב קשה
לכתוב קשה לי ש...
|
רות רות, כן זו היא שטות,
מה עשית לי, מה עשית לי רות?
|
הספר שקראתי עכשיו נראה לי שונה מאותו הספר שקראתי אתמול.
אולי זה תהליך שקורה כאשר כל מה שאנשים מצפים ממך זה לגדול
מהיום למחר, והופ, אני כבר מבוגר.
|
כל היום עובר במחשבה עלייך
היכן את עכשיו ומה מעשייך.
|
כמו ספר בהתהוותו, כך הם חיי.
חלק נכתב זה מכבר, חלק נכתב ברגע זה ממש.
כל מילה הנרשמת, כל משפט שנשלם בונים את סיפורי,
נותנים לי סימוך לעתיד להרשם.
|
לכתוב זה כמו לעשות אהבה בפעם הראשונה...
אף פעם לא יודעים למה לצפות,
מנסים ומוחקים ושוב מנסים,
ומתאכזבים מהתוצאות.
|
השעה מאוחרת אך אני איני עייף.
בחלוני מציץ ירח, כוכבים גם.
שוב מביט בשעון מנומנם...
|
אולי לא היו דברים מעולם,
אולי היו,
אולי אלו דברים שעתידים להיות.
|
למה עצמת עינייך ואינך מביטה בי עוד?
עינייך היפות, העמוקות לא יביטו בי עוד, לא עוד.
|
להתעורר, לקום מהמיטה, ללכת להשתין ולצחצח את הטעם המגעיל
מהשיניים, להציץ במראה, לראות מישהו מציץ בחזרה, קורי שינה,
שיער סתור, פרצוף המום, אין לי כוח לחרא הזה שוב...
|
אנשים נפגשים,
אנשים מתאהבים,
אנשים מתחברים
|
ורסס דק של אושר עוד נישא ברוח הקלילה של אהבתך אלי,
|
נשר ברזל ואש נוסק אל על ורעם מתגלגל
|
סט של קטעים לא קשורים גורמים לי מבוכה ופקפוק,
בחוסר אונים מנסה אנוכי לקשרם ולבנות לי סיפוק.
במוחי הקודח סיפור מתלקח קורם לו עור וגידים,
אך סיפוק עוד אין ודומעת העין בין צחקוק מטורף לצחקוק.
|
|
|
רגע, אז כאילו
אני מפרסמת פה
דברים ?
אפשר גם שירים
?
אחת שלא מבינה. |
|
