|
יליד 82' שרוצה לחשוב שהבין משהו.
פסחתי על איש מפלסטיק השוכב על הרצפה, ראיתי אותו מוטל, שוכב
בלא תנודה;
המשכתי ללכת, לא עצרתי, ולו לשניה.
|
הרצון הזה שדוחף אותנו כן להתחבר בצורה כזו או אחרת עם אדם זה,
אם זה מופק מהכיוון השיחתי, מיני, או סתם בן אישי, מדוע הוא
מאבד מאונו ברגע המפגש שאותו כה רצינו?
|
אצלי המציאות נעה בין שיחות מוטיבציה אם אבי, להרהורים על עתיד
לא ברור, הרהורים על אנשים, על נשים, לפעמים גם על חיות
פרוותיות.
|
נפל לו פרעוש על ראש של עכברוש, גירד לו מחוש ושאל העכברוש:
"עכברוש עכברוש, האם אתה רוצה לבחוש?"
|
Acting as a shadow, disguising my grace,
Subversive feelings and translucent intent,
|
Unsheathed my anger to sheathe my fate,
Quench the lust I so fear to hate,
|
Since the last time I've seen her, time grew old,
Flowers grew weary and fountains sip dry
|
Tainted dreams of black and white,
With a corroding sorrow of yellowish hue,
|
Mundane sensations, circling, by and through,
Attributed as a lingering indignation,
Dwelling deep inside, locking bittersweet foul intentions,
|
Debauchery ensues following nihilistic virtues,
Besmirch with a swift motion, pure and unhampered emotion;
|
כשהייתי איתך לחיים הייתה משמעות אחרת,
נלוותה להם אפשרות של מציאות יותר מאושרת,
|
Laying here bare, worms feeding on my guts,
Languish bitter taste of anguish, glassy taste of dust.
|
A day has come; a day has gone,
Another such day of a frivolous strum,
Asleep by day, engaged at night;
Some disturbing images betroth my sight:
|
|
|
אל תקחו דברים
כמובנים מאליו
תמיד יש כוח
עליון שמשנה את
הדרך......
מלקולם |
|
