|
כשהוא עמד על סף ביתה באותו הערב הוא עוד היה בצד השני של
הדלת.
עיניים שחורות ושיער ספוג גשם, אבל מחוץ לביתה.
סוף כל סוף הגיע החורף ועם כל המקל הכניס לנו את הגשם הקור
והשיטפונות ישר מאחורה ואנחנו כאילו שלא מכירים שמחנו, חייכנו
אליו ומלמלנו לעצמנו "לפחות
|
לרגע אחד אור השמש סנוור אותה והיא כאילו לא ידעה איפה היא ומה
היא עושה ,אבל משב רוח קליל החזיר אותה למציאות.
היא יחד אתו, בראש הבניין הגבוה ביותר בעיר.
הוא כרגיל לבוש כמו איזה פועל בניין, מכנסי ג'ינס דהויים
וחולצת טי שראתה ימים טובים.
והעיניים השחורות ה
|
חייכתי אליה חיוך של "אני מאחל לך להיחנק בדיוק באמצע
אופרת-הסבון האהובה עלייך" והמשכתי לעלות,גורר אחרי את המטריה
השבורה ושובל של מים מטופטפים עוקב אחרי.
|
"נמאסו עלי כל ההצגות שלך" היא אמרה וזרקה לעברי עוד מכתב אהבה
מרגש שכתבתי לה אחרי הפרידה האחרונה.
|
מושיקו שוב צעק ורטן ש"אם המניאק ההוא לא היה מזיין את הקצינת
קישור,אולי היום אחד מאתנו היה יושב בבית עם אישתו והילדים".
רציתי לתקן אותו שלי אין ילדים או אישה אלא טלוויזיה גדולה
וחדשה ומחשב ישן ורועש,אבל ויתרתי
|
נו ? אז מה יעשה האדם החושב ששבע מעשיית כסף וכיבוש כל תל או
אתגר שנתן לו הכוכב הקטן והמסכן הזה (מיותר לציין שעדיין לא
נמצאו חיים אחרים בכוכבים רחוקים או קרובי אלינו)-הוא ינסה
לפתור את הבעיה הגדולה ביותר משחר ההיסטוריה ובכך יוציא את
עצמו מהבוץ
|
זה היה ממש רגע או שניים אחרי שסיימתי להסתובב בעוד אתר סקס.
מראה הנשים המעורטלות, חיוכן המדהים ואיבריהן החשופים היה
עדיין טרי בתוך ראשי.
ממש שניה אחרי שהתנתקתי וחיפשתי את הקיצור דרך לסוליטר לעוד
משחק שכולו הפסד צורב שמעתי כחכוח מאחורי.
|
באותו הלילה לא פסקו היריות.
הכל היה נראה כמו בית ראשון בשיר מלחמה ארוך ומפותל.
אביתר ואני היינו בקצה מגדל השמירה הצפוני במוצב.
ארגז התחמושת שמאחורינו החל להתרוקן לאיטו.
אגלי הזיעה שנטפו ממצחי נפלו לתוך כוס הקפה שחור שהייתה מונחת
מתחתי.
|
לא משנה שברגע שחברה שלו הולכת רגע לשירותים או משהו כזה, אני
חולמת שאני מפשיטה אותו מכל בגדיו חוץ מהגרביים ומראה לו מה
באמת אפשר לעשות עם הדבר היחיד שיש לו ושלי אין.
|
|
|
כרוב ניצנים.
הרים של כרוב
ניצנים.
דבר מלבד כרוב
ניצנים.
חזון אחרית
הימים מפי אחד
שבכלל לא אוהב
מרציפן |
|
