|
אם אני רואה להב אני מיד אדע כמה מילימטר איזה אורך כמה חד הוא
ומה הוא יכול לחתוך ומה לא. אין עוד מומחה להבים כמוני.
|
נסענו במכונית לכיוון הבית. סבא שלי נהג. סבתא תמיד אומרת לו
לנסוע יותר לאט והוא תמיד עונה לה שתסתכל על עצמה כמה מהר היא
נוהגת. עכשיו הוא שוב עונה לה שתסתכל על כמה מהר היא נוהגת
והיא כרגיל עונה לו "לא כשהנכדים באוטו".
|
מכה עמומה וצרחה ואז עוד מכה ועוד אחת ועוד אחת אבל בלי צרחות
לאחריהם.
|
כולנו הבל הבלים
הבלים הבלים אנו מוטלים
וכאשר כל הנחלים זורמים לים והים איננו אדום
|
הגב כנגד הבטן
משכך את הקור החודר
ובלילת איברים מאוהבת
ורק הוא עדיין עוד ער
|
יזכור עם ישראל את אחיו ואחיותיו,
אשר חרפו נפש בעת שירותם ובמילוי תפקידם,
בהגנה על מדינתם, מדינת ישראל.
ואת הקרבתם למען מטרת המדינה.
|
אני אומר לך, אתה לא יודע עד שאתה שם באמת.
אתה תמיד חושב שאתה יודע, מתכנן, בודק את השטח, מגלה אפשרויות,
מנסה נתיבים חדשים, אבל אתה לא באמת יודע עד שאתה שם.
|
(אתם מסתובבים על הבמה יוצרים קומוניקציה בלי להסתכל רק
הדהודים של קולות ולחישות, מדי פעם צוהר נפתח לרגע ונסגר
בטריקה. אחת מכם מסתובבת בקדימת במה לבד. האיש החופשי נכנס
בצעד קל מסתכל על אתם בלי להניד עפעף. אתם נרתעים ממנו.
|
|
|
"נוגעת בעצמה,
נוגעת ונרדמת"
-האם שום דבר
כבר לא נשאר
אישי?
אחד בביקורת
חברתית |
|
