|
ועודני מחפשת משמעויות נסתרות בריח של גשם. מנסה
להראות את עצמי דרך תשוקה סמויה הכתובה במילים.
לנגוס ברוח ולשתות אהבה. בעיקר שאין והריק מאיים
לבלוע.
אני אוהבת להסתכל עליך כשעוד לא בוקר. שהדמדומים עוד רוקדים
להם במתיקות שבורה על פני הים הקר כל כך.
קר כל כך והיד שלי מרגישה כה בודדה ללא סבך שיערך.
|
התבוננת בי בשתיקה. ועכשיו השתיקה שלך העבירה בי רעד. קצת יותר
מתמיד.
|
Once
you stole my reason
wore my every breath
collected every unworthy diamond,
spreding insted those polished
stones of trust
(together with your beauty
|
אני רוצה לקחת אותך
לארמון שלי
(לייד השמיים)
ולהאכיל אותך
אפרסקים
או אהבה
|
ואולי
תצייר אותי
בגוון אפרפר
לא ברור מידי
או אולי
מהוהה כמעה
או אולי
בעיפרון
עם נקודה של צבע
|
רגליי שוקעות בחול רטוב,
ריח של אצות ומלח,
הרוח נוגסת בפני.
שמלתי הרטובה
דבוקה לגופי השקוף,
ואתה
כל כך חסר שם
בשלמות השבורה
|
אני הירח השולח אצבעות ארוכות של אור בלילה, כדי להפשיל את
פחדיך ולהפכם לשלווה- פלא תענוגייך
|
פני החרסינה שלך בוהות בי
מבעד לדמעות
אתה נראה מעוות
והמשטמה קרה מקור ידיך
נאחזת בגופי ללא לאות
מזעזעת-חורצת ציפורניה על קיר צהבהב
משאירה שובל עמוק וחד
|
אתה נבלע
גוזל צלע מסתור
שולח גבישי צריבה-מצפון
משתעל ברירה דקה
|
רוצה אני לשים את נפשי בכפיך
לנשום את ריחך שוב
אך קסם החיוך
כבר פג
ורוצה אני להדק אותך
סביבי
רק עוד קצת
אך אתה רחוק כל כך
|
תן לי לשקוע
אל תוך החול הלבן של צוארך
ואתן לך לשתות
מהים הכחול שלי
|
ניסיתי לגעת בך
עם ידי החמה
הציפורים שבליבי יתומות עדיין
|
זה לא נורמאלי! אוף! אוווף! למה אני חושבת על זה? במקום לחשוב
על ההגיון שבפיזיקת הקוואנטים או על הפילוסופיה שבארס
פואטיקה... במקום זה הראש שלי מלא... מלא בשוקולד. מממ...
שוקולד חם שנשפך לי על הידיים ואני מלקקת אותן... שוקולד ממולא
בליקר דובדבנים
|
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כן, אורנה.
-אין בעיות,
מתוק, תיכף
סנדרה רינגלר
תיתן לו משהו
מד-אים ללבוש.
אפרוח ורוד
במהפך. |
|
