|
ארול אחד, נולד בבנימינה בשנת 1984 ומאז 1986 מתגורר
בעיר נמל אפורה ומשעממת (ועל כן שומר טינה להוריו
הבורגנים).
בינקותו התרוצץ בפרדסים בין עצי הלימונים ופיתח
ניצנים של נפש קיבוצית/מושבית וחיבה מיוחדת
ללימונדה.
כיום, מחרף את נפשו בהגנה על גבולה הצפוני של מדינת
ישראל כג'ובניק טוחן בחיל מודיעין השדה ומהרהר בזמנו
החופשי על אהבה, חופש ואהבה חופשית.
פעם אחת התעוררתי עוד לפני שהעיגול הצהוב הופיע בלמעלה וכאב לי
נורא בצד של הבטן.
|
אני לא רואה כלום. הכל לבן מסנוור כזה. אני רוצה לצרוח, אבל לא
יוצא לי קול.
|
"הבטחת שלא תפגע בי"
"נהדר, מצאת על מי לסמוך"
אני חושב בתסכול, ופולט ברוך.
|
העיניים שלי בצבע דבש
טוב, בצבע חום
את צודקת
לאמא שלי יש עיניים בהירות
כנראה שזה אשמתי
|
לא עובר יום בלי שאתה אומר לעצמך "הלוואי שהייתי הוא". אתה
עוצם את העיניים שלך ומדמיין איך תהיה ההרגשה לפקוח אותן
ולראות את מה שהוא רואה ולהרגיש את מה שהוא מרגיש ולזיין את
ההיא שהוא מזיין.
|
|
|
מיצובישי לבנה
למכיר... עוד
כמה מילים אני
עוד יכול להכניס
כאן? |
|
