|
כשהדלת נפתחה, ליבי הלם בחוזקה, חשבתי עליה.
מצד אחד קיוויתי שהיא תהיה על האוטובוס, על מנת שאוכל לראות
אותה, כמו בשבוע שעבר ובזה שלפניו.
|
ישבנו יחד
אני לבד ורק אני
חשבנו למה
באופן רציני
|
כשנעוף אל מול התיל
המחייך בעצבנות
אל אויר שטוף בשפע
של רסיסים וזדוניות
|
הגלים בעיניך
משתברים אל חוף עיני
|
כן ילדה,
זה דשא שם,
על מה שאת דורכת.
|
האפיפיור מכובד כל-כך,
הוא לא נוסע על סקטים ביום שבת.
|
הכי בחרבך
המשיכי עוד הלאה
הרי טעם הדם
על לשונך הוא ממתיק.
|
קוים מתוך ענן
צובעים אותך אדום בוהק.
ולא תהיה עוד נחמה
אחרי המלחמה.
|
לא רצית אותי
רצית אותי אחר
|
לפעמים זה עולה וצף
במחשבה לא מורגשת
נעלם בחטף
|
כשהלכת על החול יחפה
כפות רגלייך סימנו
את כיוון העתיד שרצינו
|
אולי הדמעות
חוצות את המרחק
|
אמרתי לך שאני יכול
להחביא את הסכין
|
ריקוד טנגו חלק
בכסא הגלגלים המשותק,
הפונה ימין ושמאל באין מביט
סיבוב מהיר וחד,
גלגל אחד.
|
אני רוצה בך
בלהט מתוק של אכזבה ארוכה
בתקופה שאין לה אמצע
|
כשיאשפזוני במוסד
אני כבר לא אהיה לבד
אני כבר לא אהיה לבד
|
שיר לאף אחת
ללא מילים
בלי כללים
|
בפעם האחרונה שחיבקתי אותך
את כבר לא היית שלי
|
קום ותירק
אל הנוף שממנו נולדת
הטל את מימיך
בינות לקברים הטריים
|
היא הניחה את החלוק הורוד
על הספסל
שהיה קצת רטוב כמו תמיד
|
איך הוא מקלף ממך
שכבה אחר שכבה
ואת אל תוך ידיו
נופלת.
|
אני נקרע לגזרים
כמו ניר עיתון ישן
בצפורני האהבה המושחזות
|
באחד הסיבובים של הסתו,
לא ידענו עונתנו,
ואת שאלת
"מה יהא עלינו כשיבוא הגשם?"
|
בחורף הקר
את מתכרבלת במיטה
מוציאה מהארון עוד שמיכה עבה
ומחבקת את הדובי שלך
|
ערב ירד על סלעי הבזלת
שחור וירוק נצבעו באדום
בערבוביה צורמנית, ביגון.
|
את שמך איני יודע
את פניך לא אוכל לראות
את קולך איני שומע
הד צניחת דמעות
|
הרופא המליץ על מקלחת חמה,
שירים של לד-זפלין,
סרטים של אימה.
הכל פרט לנקמה.
|
הורדתי את המים
על העיסה הגושית החמוצה
|
תינוקות יונקים דם
משדי אימותיהן
ושומרים ירוקים
עומדים ביניהם
|
אני רוצה לפגוש בך שוב
בחולצת הקטיפה השחורה
|
שיני הזמן נגסו בגופה החיה
עד לבלי הכר.
|
כתוב לך שיר,
הקדש שורה נוספת,
הדיו כמו דם,
העט משספת.
|
בעולם בו נוהג
נהג אוטובוס בעל יד אחת,
וידו החסרה
נלקחה בידי תינוק ללא נצרה.
|
השיר הזה תינוק של אכזבה,
נקשור לו סרט תכול לראשו
ונחכה שיתחיל ללכת.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
כשאתה מרגיש
במקום לחשוב,
נשאר מעט מאוד
מקום לבררה.
מדוזה |
|
