[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 grifvi

אל היוצרים המוערכים על ידי ערן כהן אבידן

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מדי פעם היא הזיזה את היד בשביל להעביר עמוד, ויכולתי לראות
לרגע קטן את הפטמה הורודה על שדה הלבן.

שני דגיגוני תכלת בודקים מזלם בין אצבעות כף הרגל של האדם, אך
הרגל קרה וחסרת טעם. הם שטים לכיוונים נפרדים ולא נפגשים עוד
לעולם.

הייתי שוכבת בחדר המזובל שלי ומביטה בתקרה. לפעמים דקות.
לפעמים קצת יותר משעה. אם תשאלו אותי היום איך נראת התקרה שלי,
לא אוכל לענות לכם.

"ברוך הבא", היא אומרת.
"ברוכה הנמצאת." אני עונה לה ברכה שלמדתי מאלבר כהן. את
המשפטים שלי אני מסיים בנקודות.

אל תצחקי. יצאנו יחד ליער של עצים ירוקי עד שצמחו עליהם אותיות
שחורות. קטפתי לה מילים כמו "שלך" ו"סבון" והיא שרה לי אותן
בקול כמו "רעד עדין".

כשאני מוזג את כוס היין הלבן על השיש הישן של בר התאטרון, סהר
תופסת את פרק ידי ואומרת לי בקולה המגמגם, השבור "מה אתה חושב
שאתה עושה?"

אחרי שסיימתי להנשים מגיע תורה של סתיו, היא מוציאה מגבון
אלכוהולי ומנקה את הפה של הבובה (קראו לה סאלי). כשהיא מתכופפת
להנשים אותה החולצה שלה נופלת קצת ואפשר לראות את עצמות הבריח
שלה ואת הקצה של החזייה.
אני רואה את ארנון מסתכל, ואני חושב שזה קצת מגעיל להסת

אנשים ברחוב מעמידים פנים שכן זרחה. יוצאים לרחוב, נוהגים בלי
אורות אפילו. מסתמכים על האור של הירח. בקרוב, אני חושב, תהיה
תאונה.

אשה אומרת לבעלה "בעלי היקר, עוד מעט נגמרים לנו המים, ואין
יבשה באופק. מה עושים?"
"מחכים."
אבל כחול ועמוק ועצום מסביב, ואין יבשה באופק.

א אוהב
את הצד ההפוך
של תמונות ממוסגרות.

ניגשתי לאדם עם מעיל ואמרתי לו "תסלח לי אדוני, אבל כבר
אוקטובר והגיע הזמן שתתנו לנו את החורף חזרה.".
אבל הוא לא הבין מה אני אומר.

חיפה בולעת את הים. הקריות מוארות במרחק. עכו מטושטשת באופק,
וילדים ערבים שקופצים למים מהחומה לא יודעים בשביל מה את כאן.

אני לא צריכה הרבה. לא, לא הרבה. אני חיה על מים ואבוקדו
ועל... על שאריות של מילים שלי. על מה שנשאר, בגדול.
בגדול אני פשוט חיה, אתה מבין. למרות שאני כבר לא באמת חושבת
שיש לי את מה שצריך בשביל שיאהבו אותי באמת. כלומר, אני לא
מאמינה שיאהבו אותי פשוט.

אני מכרתי לו את חרדתי בעבור דג.
הייתי מטגן אותו על הכירה החשמלית בדירה האלנוגית הקטנה שלי,
שהספיקה רק לשלושת רבעי האדם. הריחות ביפן עברו בין קירות
האורז כמו רוחות רפאים.
רוחות הרפאים ביפן רגועות.

השעות ממליחות את עורי
מחפש
קרקע יבשה

נער: שומעים אתם את צחוקו של הנצח? אני יודע שהוא צוחק. גם אני
הייתי צוחק אם הייתי רואה את הדברים הזמניים מתענים כל כך בשל
זמניותם. שיצחק.


לרשימת יצירות השירה החדשות
זכרונות
אין בעיה.
גם דרך הליכה ושתיקה
זכרתי.

קצרצר
אביב מזיע דרך
הסוודר הלבן
הוא כבר כאן

טבע
אביב
שאיננו אביב
גשמים

הרהור
ליום ההולדת העשרים השניים
נתנו לה
אבנים

וידוי
אדון, רחם עלי.
אינך מכיר אותי מלבד צרחה ולכן
רחם עלי.

קצרצר
אדירים
לו היית יודע
מה צמח לאיטו בגנך
אז היית יורד
מרקיע שביעי
ונפרד לשלום מעמך

אינטרוספקטיבי
נשארתי עירום. נשפכו ממני כל האותיות
נשטפו ממני כל הצבעים.
נשארתי שקוף. נמחקו ממני כל השאלות

הרהור
אדם הוא אדם
מפטמות עד זנב
זוחל או בוכה הוא

טבע
אדם שראה שדה
בשיא פריחתו
לא יראה עוד שדות מתים בחייו

הרהור
תמו אהבות הנעורים
והשאירו אחריהן אהבה אחת
גדולה, שקופה ועמוקה
כמו אוקיינוס

טבע
זה אותו הים
אשר השלכנו לתוכו אבנים
זה אותו הים
והגלים

הרהור
גופי תחת מלחמה
ארצי תחת מלחמה
אבל נפשי יציבה

הרהור
עכשיו, בערך
לפני שנה

אכזבה
הרחם המלאכותי הזה
העשוי שמיכה ורודה וזרע לבן
לא יברא דבר

קצרצר
יפתח
חוזר מהמלחמה
יחף

אלוהים
ואם
אין אלוהים

זכרונות
שוב ושוב סיפרת
על הבית הזה
שנמצא בקצה דרך
בין סבך קוצים

בלדה
אוי, אלוהים אדירים בשמיים,
אוי שמש!
שמעתיו שר

מקום
והרי לו יכולתי לגור שם
כבר לפני חמש שנים
כשעוד היו לי

אינטרוספקטיבי
אני כל כך רוצה להראות
אבל פוחד להתקיים מדי.

אינטרוספקטיבי
אל תאמר לי
כאן וכאן היה כך וכך
אני עקדתי את יצחק.

הרהור
על הרצפה הקרה
רגליו חשופות
משחק עם העקב הפצוע

קצרצר
יושב מול מחשב ולא כותב
מחכה ומאזין ומחקה את מה שמאזין
בדממה עד
שנרדם

קצרצר
אל תפסיקי לשיר, ענבל
רק אל תפסיקי לשיר.

זכרונות
אהבתי את הדרך שנהגי המונית הגו את שמך
טור מלכא
דירתנו הצנועה, אם זכור לי נכון

אהבה
אם תרצה
נצמד זה לזה
במין קצב כזה
חזה לחזה

קצרצר
אמרת
בוקר

הרהור
הרבה אמרו -
כמה שהנער יפה

חלום
אני הנער בחלומך
זה הזורם בדמך
שאמרת לו
אני לא יודעת אם אני בכלל מרגישה כבר משהו אמיתי

הרהור
אני לא רוצה לחיות ברגע
אני רוצה לחיות ברצף החלום

קצרצר
אני מחכה
לסלעים שיפרחו
לפרחים שיפרסו כנפיים

טבע
אני מחפש מילים
בחרכים בין הסלעים
בהרים

מקום
אני מתחבאת
בין העור לערווה
בין הילד לבין הכומר

קצרצר
אני מתעוררת בשלושה מקומות שונים
לא זוכרת דבר מעשרים ואחת השנים

אינטרוספקטיבי
אני ענן סערה אני
מוציא ברקים ורעמים וגשם
שקט רב

אהבה
אני רוצה לכתוב כמו וולך
כמו אלתרמן
אני רוצה לאהוב כמו דוד
לכתוב אהבה

אינטרוספקטיבי
גם אם תאבד דרכך
אני שלך
גם אם תאבד עצמך
אני שלך

הרהור
אנשי העיר נשברים
כמו כוסות זכוכית הנופלות מהמדף
מבלי שאיש יפילן

אינטרוספקטיבי
אני רוצה לזחול
אל תוך החצאית שלך
ולראות

קצרצר
את
פריחת האפרסק
שחיכיתי לה

הרהור
לבד הוא קטן,
ביני ובין קירות החדר
ביני ובין המדבר.

כאב
כל מה שאני עושה
זה ליצור זכרונות עצובים
ולקשור אותם לשירים

קצרצר
את לא שונה
מאף אישה שנושמת את

הגות
הנהג צעק
הם צחקו
הנהג עצר את האוטובוס באמצע כביש חמש והאוויר התמלא בברד.

בדידות
זוג אנשים אוכלים יחד
האחד מביט בשני

חלום
בחלומותי אני חוצה מדבריות
ללא גבולות והחולות
בנועם מלווים את צעדי

אהבה
מאוהב
עד תקווה
עד עיוורון

הרהור
בין החיים לחיים
קוראים שירה

אך בין המתים לחיים

הרהור
יצאתי לביקור
קצר בלא
כלום
וחזרתי

הרהור
ביתי הוא בית כל אהוביי
וכל מי שבא בו ברוך הוא אלי
ביתי ריק משטח ומזון אין בו די
אך רעב לא ידעו ילדי

בלעתי את כל גלולות האושר בבת אחת
ובאלוהים
אינני מאמין

אהבה
במה אצית
אהבתינו מחדש?
האם אעלה על הר אולימפוס

כאב
כל הכאב כבר נכאב
כל המכתב כבר נכתב
בתחתית האוקיינוס אדם בסירה
ואתה ישן מתחתיו

געגוע
בסוף, את תראי
יפגע בנו אושר גדול מאוד

הרהור
ואם ניקח את זה הרגע
וננשום אותו
ונעצור

קצרצר
אך הרפה מידו
בפרידה הגדולה
הנח לו לעצום את עיניו

אלוהים
זוג ידיים
ידיי
מוצלבות

אהבה
בואי, כנסי לתוך תוכי
ותתפרצי החוצה
ברוח סערה

אינטרוספקטיבי
כשהעברתי את קצות אצבעותי על עורך
הבנתי שאתה עשוי אותיות
בשפה שלא אלמד לקרוא

הרהור
אחליף את הסדינים לסדינים ורודים
בריח של אבקת כביסה זולה
ואניח אותך בחזרה.

הרהור
גג קש
בין ירחים בערב
ילד מיילל
ואין כוכב הלילה

הרהור
אתה הולך, יחף, על גדר אחת
וקופץ לגדר אחרת
ולא מביט לאחור

הרהור
עד שגדלת לגוף שני
ואתה מנסה להכנס לתוכה
וכל מה שאתה רוצה נמצא בה

אינטרוספקטיבי
הגשם מוציא מן האדמה
ריח גופרית

מצב
כשהוא נשאר באוויר החדר
גם ארבע שנים אחרי
שהתנפצה הזכוכית על הרצפה

אהבה
דבר איתי בבקשה, רק בנשיקות.
כשאתה כועס עלי, נשק אותי חזק
כשאתה עצוב, תשקע בתוך שפתיי.
כשאתה חושב, נשק אותי בהרהורייך

הרהור
כי יש בי דבר
שאין לו קול שמע
כי אין אנו שומעים רעידותיו

קצרצר
ענת
הייתה מביאה לי את הדואר
בכל יום חמישי.

קצרצר
חוטים דנטליים דקים
מחזיקים אותך

הרהור
בן אדם
דע תמיד שזו זכותך
להביט בירח המלא

עצב
האדם בבוקר
שמח
בערב עצוב

אהבה
איפה הוא
האדם שאוהב אותי
עד כדי חנק

טבע
היי
אני אומר
יכל להיות יותר גרוע

ארספואטיקה
האם יכול להתרחש
משהו כזה?
על הירח השלישי

בדידות
ואומרים לך
שבארץ המובטחת
הילדה שלך

מקום
אני רוצה הביתה
לא לתל אביב
לחיפה

קצרצר
למה אתה לא מצליח
לזכור את הדרך הביתה

מצב
הבית שקט
מילאנו אותו בריחות תבשילים
נשאר שקט

מקום
פעם, כל דבר שהיית אומרת את בלחש, הייתי שומע אני
וכל דבר שאני לחשתי שמעת את
לפעמים עוד לפני שלחשתי.

קצרצר
הוא גילה לי שם
מתחת לעץ הידע
את הדבר

מצב
הדהודי הזעקה
שזעקתי בלידתי
עודם מהדהדים

כאב
היא,
שהובילה אותי אל הגשם
אל כפור של קדם בוקר

הרהור
היה ערב.
הייתה עיר.
היה אורז.

הרהור
איש אחר איש עברו לידנו
ביום היו ובכל הימים
וכולם ראו, כן כולם ראו
שהיינו מאוד עירומים

זכרונות
היינו שם. אל תאמרי שלא היינו שם כי את זוכרת
שהיינו שם.
והיה.

קצרצר
גם בי יש אשם
כך אמרה לי המתה
תחת הדשא

יש אבן בחוף מבודד
שפוחדת נורא מהים

אהבה
אל תקשיב לשירתנו
אמרו ההרים לים
והים הקשיב לשירתם

ארספואטיקה
לא גדול המשוררים הוא
לא מוזיקאי מחונן
לא אתלט מרהיב

קצרצר
הלכלוך שמכסה אותך
מגן עליך

כאב
את המסתורין הנפלא של המוות
אין אנו מגלים בדמותו של
שלד של דג על שפת הים

אז תגיעי אל הבית
שמחכה בין עצי מחט
כי ידעת שיש שם אש בוערת
כי ידעת ששם יש נחת

טבע
אתה יוצא, יום אחד
מהדלת הלבנה
ולפתע, קר בחוץ

קצרצר
אני עדיין מריח את הריח שלך בחדר
תיקון -
אינני מסוגל שלא

הרהור
הקור שביקשתי הגיע
עטוף בשמיכת פוך
ללא קבלה או כתובת החזר

אהבה
בה האוויר שלך נהיה האוויר שלי
בה העור שלך שואב אותי לתוכו בכל נשימתך
מושך אותי דרך עצמי
דרכך

הרהור
זהו הרגע
מזג האוויר הזה, העומד בצילו של העץ
יללת החתול הבודד

כאב
לא יכולתי לסבול כמות כוכבים
שלא יכולתי על ידי הקטנה לספור
לא סבלתי עולם שהיה לפני
אדמה שאותי עוד תקבור

קצרצר
כבר לא הביט במראה בערך
כמה שעות.

קצרצר
על שפת שלולית הבוץ
דשא ירוק צומח
ללא שורשים
ברוח קרירה
של ליל ירח מלא

קצרצר
בשביל יעל זה היה קשה מאוד.
אני? אני כבר התנתקתי.

קצרצר
התפרצויות קטנות כאלו
כמו זו על יד הכיריים

קצרצר
אל תדלג על ל'
ה - ל' תלמד אותך

קצרצר
ואולי גם המוות
חושב עלי כל לילה

טבע
ענפיו, נמתחים כדי לתת לך צל
עליו, נפתחים כדי שתחתיהם תוכלי להתנצל
בסתיו

אהבה
ואז גלים
גלים של מה?
של עונג?
של אורגזמה?

קצרצר
ואז הגיע ספטמבר
ואז הגיע אלול
ואז הגיע אני.

כאב
תחילה, חששתי שלא יעלה הבוקר
אחר כך התפללתי שלא יעלה
ואז זריחה

אינטרוספקטיבי
ואיך זה
שמכל אהבתך לחורים הקטנים באדמה
ולניצנים הירוקים של הרקפת

בדידות
ובעצם
אני לבד נורא
וזו האמת
והאמת כולה.

חלום
היא מתחילה להכיר את ממלכת השינה שלי
ולהיכנס ולצאת מחלומות כמו החתול שבא בפתח בדלת

הרהור
בצעד קטן
וזהיר מאוד
אדם מזמין אדם לרקוד

הרהור
והכל (מלבדך) חוזר
השמש מסתובבת
הדם בוער

קצרצר
יש ימים טובים ויש
יש ימים
שלפעמים אני

הרהור
זה החורף העשרים
במעגל החיים הזה

הרהור
ועלה
ששט ומגיע לים
היזכור
שעבר תחת גשר?

כאב
ופתאום היה העולם שונה
והחושך המתגנב דרך חלון הסורגים
חשוך יותר מלילות אחרים

אהבה
אהבנו זה את זו
כזוג חוטים שזורים בתוך רקמה
אהבנו

אינטרוספקטיבי
חוזה בחזה עולה ויורד
רוקד איתה

קצרצר
הכול מתערבב לכדי צליל אחד
הלילה הזה
הלילות שהיו

זכרונות
עץ
זכור את צורתך המקורית
אל תיתן לשורשי אבותיך
להיקבר באדמת השכחה

הרהור
חוסר שקט חודר
לחדרי השינה
לתאי עור ערים

קצרצר
בקצב אחיד, מונוטוני,
אתה מבין, כל דבר יכול להיות שירה

אינטרוספקטיבי
וזוהי חידת הנער
אשר צמחה בסלון ביתי

קצרצר
כשאתה נשכב
הגוף שלך מתמלא אט אט עופרת נוזלית
והראש שלך הופך לכביש מהיר של מחשבות חולפות

גורל
מעלי, מביט עלי בלי בושה.
מעוות, מסנוור, מגדל.
קוצר.

חלום
אני נרדם עליך כי
חום גופך
שיערך
ידייך השזורות בידי

חלום
והלוואי
ותמיד אגיע ככה
כמו חלום של שנת צהריים

הרהור
הו, אני רוצה מקום לקרוא לו בית
ושניים, לקרוא להם אחים
וילד, לקרוא לו ספר

אהבה
קיץ.
חובות האהבה
מתחילים להכביד

טבע
חסר לו עכשיו אדם
והחתול, כמו חתול
מניח לידו לב

בדידות
שוכב במיטתו.
לבד.
ומבין, שימות יום אחד.

אינטרוספקטיבי
שירים, הוא אומר
הם בעיקר עניין אסתטי.

הרהור
אתה עוקב אחר
צעדיו הקטנים בחצר הבית
דרך ארוגת הפרחים
והגדר הקרועה

כאב
ואם ארחיק את ידי להראות לך
כמה גדול כאבי
יקרע הפרפר וייפול לרצפה
ואת כאבו תכאבי

הרהור
יגיע יום
ולא יהיה עוד אדם
שיצפה בזריחה

הרהור
וככל שהזמן
וככל שאני
כך הידיים
כך השנים

חלום
הוא ניגן לי למרות
שלא ידע לנגן
ואני רק הנהנתי לו

תרגום
תרגום לשיר
Too Many Of My Yesterdays/ peter hammill
יותר מדי מאתמולי/ פיטר המיל

שיר ילדים
זו פעם ראשונה שאתה רואה אותי
אתה אוהב אותי?
ילד.

אינטרוספקטיבי
אנחנו ילדים של סתיו
שנת תשעים ושמונה
לא הבטחתם לנו כלום.

געגוע
תמיד הכל
יפה יותר
בחורף

הרהור
שרפנו
את כל רחובות העיר שהיו בטווח אהבתינו
צעקנו
על כל מי שניסה לשרוף את אהבתינו

הרהור
שמנו דיסק של ליאור שוב
התנשקנו לא התנשקנו

אינטרוספקטיבי
הקסם של העיר הזאת
מעולם לא השפיע עלי
אני יושב ומתחרה
מי עתיק יותר

הרהור
אשמח אם
ירושלים
לא הייתה
כל כך ירושלמית

אלוהים
אביך איננו אלוהים
אביך הוא מתכנת עצוב אשר פניו מוארות באורו של המחשב
אביך הוא אבי.

כאב
יש עצב בעולם
אל תשכח אותו
אל תשכח שיש עצב בעולם

הרהור
וואלק אלו
ישנים שני אלו
תאמין לי אתה

טבע
עישנת איתם בחיק הטבע
אישה כועסת על גבר
גבר כועס ללא צבע

טבע
כי יש סופה
ואין שמיים
ענן נופל

תחושתי
לא יקום עבור צעקותיך
לא יקום מקברו עבורם
כששכב ידע הוא שדי לו

הרהור
אני כבר לא יודע איך כותבים
שירים

מקבר
היו לילות בהם
הייתי יושב עם אימי

קצרצר
כשהילד השכול בוער
כולם פוחדים
שאבק יהפך לאבל יהפך לאבק
ימורק ימחק באוויר הדק.

אלוהים
וראיתי את עצמי ואמרתי כי טוב
והייתי עטוף שכבת ריר רטוב
ואיש לא נכנס

אהבה
דעי לך
שכל הדברים זזים
גם את שמתרחקת

קצרצר
אני כמו כלי מים
שמכניסים אליו עוד ועוד נוזלים
וכל הסדקים שלי כבר מזמן נסתמו

אינטרוספקטיבי
איך הוא בכלל
מעז לאחל לי דבר שכזה
ולנסות ולעורר בי תקווה כזו בלתי אפשרית
כל טוב

אינטרוספקטיבי
לא אוכל למדוד את משקלך בזהב
או את מידותיך בסרט מדידה
רק לשקול אותך כנגד מילים

הרהור
החתול שלי היה
מתחכך במשקוף הדלת
לא מצליח להחליט

הרהור
הורדתי את כל השיער
וכשהוא נשר
נשר איתו גם כל העצב.

אינטרוספקטיבי
האוכל לאהוב
פנים כאלו

יחסים
בערב
אתה מוצא את עצמך
יושב בפינה חשוכה בחוף הים
עם אישה בכף ידך

ארוטי
כשאני מביט למטה אני רואה פרח
בשיערך
והזין שלי בפה שלך.

בדידות
עכשיו, איש לא נוגע בי
איש לא מעז לבקש ממני לכתוב
איש לא רואה אותי עירום.

הרהור
כשתחזור מהמלחמה
תהלך בבית כסהרורי
עינייך נודדות בין הציורים הזרים

אינטרוספקטיבי
כשתפתח אותי תמצא
שלושה לבבות
מילים
ומשהו בצבע שחור.

קצרצר
כשתתעוור, אתאר לך
את כל מה שנמצא מול עיניך

הרהור
אל תגלה לי את ההמשך
אני רוצה לחיות ככה
עם חצי ספר בתוך הלב

אינטרוספקטיבי
כתוב על הלחם היבש
אני פרי טרי
אכול אותך ותווכח בעצמך

אהבה
כתוב שיר אהבה, ילד.
למי?
למי שאתה אוהב
את מי אני אוהב?

הרהור
צועק תחת השמיים הכחול
ומביט בי ושואל
"איך אתה יכול ככה לחיות?"
והמילים נשארות איתי כמו שבין באצבעות נשאר החול

קצרצר
לא יכולתי להביט
לא יכולתי לכתוב
איש מת
ליד התחנה המרכזית בתל אביב.

כאב
לאלה שהגיעו
לארץ חדשה
עיניהם עודן מים

קצרצר
לאן אתה רץ
אבא?
אין דבר בקצה השני של חוף הים

לאן אתה רץ.

קצרצר
אני
כל הזמן
רואה אנשים ברחוב

בדידות
מתוך האדמה
עלתה המילה
לבד

קצרצר
כשאני אומרת שאתה לבד אני מתכוונת
שאתה לא איתי

בדידות
בלבד הזה
(לעומת, לדוגמה, הלבד ההוא)
יש עולם שלם

קצרצר
אני אדי השעווה
העולים מהנר

הרהור
להביט בך, קטן כל כך
לבן כל כך
ולראות בעיניך שהפכו מזוגגות
מרחבי חיים, שדות פרחים, גם הם לבנים.

כאב
שואלים
אתה בסדר
מזכירים לי
שאין סדר להיות בו.

זכרונות
לצלול אל תוך
למות אל תוך
לשכוח

יחסים
אני קופץ
מפספס את הרצפה
נרטב

ייסורים
כותב
בשביל לטבוע

זכרונות
איש
לא ישן הלילה
האנשים ערים

הרהור
המהום הירח השקט
מרעיד את ענני הלילה
וענבר מקשיבה להם בלי להביט בך
ועדיין לא אמרת מילה לה

הרהור
ככל שעובר הזמן
כך אני מבין פחות
ובסוף הזמן יפסיק לעבור

ערפילי
וכל לילה הייתי אמיץ והייתי פחדן
ולפחות כל לילה הייתי

הרהור
בסוף
אחרי סוף האלמוגים
כשמזמן פרחים יהיו כבר
היסטוריה

אהבה
אנשים משתמשים במילה אהבה
כמו שמשתמשים בזונה
בבושה

הרהור
אנו אומרים על הימים שהם ימי כך וכך
ואילו על הלילות אנו מספרים שהם,
כל לילה בנפרד

הרהור
לפעמים אני לא שמה לב
אני לא אדם של מבטים
אני מביטה, אבל לא שמה לב

אהבה
אהבתנו שקעה בבוץ החם של אריזונה
כנראה, בעוד שלושים או ארבעים שנה
תצוף על פני השטח

אינטרוספקטיבי
את ספינתי השטה מסביב לשמש
רוח טלטלה

זכרונות
השינה צוברת עוד מאסה
דוחסת את הימים זה לתוך זה
וגם המים כבר כבדים
וגם עיניים

קצרצר
היום
היא מבינה מדי את השירים
שלא הבינה פעם

קצרצר
וגם לו יכולתי לפרוש את ידי לאורך שלושת היבשות
לא הייתי מגיע.

הרהור
מדוע
נעבור זה מול זה
ברחוב נשכח

בדידות
לילה אחד
גדלה המיטה
כעת היא גדולה
מדי לאדם לבדו

קצרצר
מורתי היקרה, האם ישמח אותך לדעת
שאני עוקב בקפידה ובאדיקות אחר חוק הגרביטציה

טבע
ביקשת אותי בלילה של חורף
שאפנו אוויר קר ביחד
נשפת אבקניך לפי

אינטרוספקטיבי
מחר
אני רוצה לצבוע את השיער

זכרונות
מדובר בתהליך אבולוציוני פשוט בסך הכל.
תחילה, נעלמו אלו אשר ידיהם רכות
לאחר מכן אלו שעינהם ריקות מצלקות

קצרצר
מי יעיד על חייך
ומה יאמר בעדותו
מי הביט בך
כשנרדמת
ולחש את ברכתו

ארספואטיקה
חיות קטנות שקופות
חיות בשקט בין
שיערות הרגליים שלי

כאב
הכל
מלבד הכוכבים
כואבים ורועדים איתו.

הרהור
כמו שפתייך ושפתיי
כך היו חיים ומוות
כמעט ונפגשים
ושוב נפרדים

קצרצר
אני מתרחק.
לא ממך, לא.

הרהור
הייתה פה פעם
מנורה דולקת
וגם אז
זה לא היה הרבה

שיר ילדים
המחברת על שידת העץ
מתמלאת באפר שירי
והעט הכחול הגנוב
לא מכיר את קווי המתאר של פניך

קצרצר
אני רוצה לכסות את שאין לכסותו
לנשום את האוויר שאין לנשום
לעמוד קרוב מדי למפזר החום

אהבה
האהבה, כמו החומר
כמו המים
לעולם אינה נעלמת
רק משנה את צורתה

טבע
מים של מים של גוף של אדם
חמים וזורמים אל מול שמש זוהר
השמש נכבה
הדברים לא יבשו

הרהור
מצא את הכיעור באותיות המפוזרות
השחורות על הדף המלוכלך
מעשי ידי אדם שלא אהבת

הרהור
מתנער מימים
שהיית צעיר
מתרחק ממראות
על הקיר

אלוהים
בעיניהם הבוכות של האבלים
בעיניהם השותקות של המתים
בעיני העצומות אני מרדים

כאב
כשאהרון ירק עלי דם
היה חם, כן
אבל

קצרצר
צפה
איך מים טהורים
נשפכים אל מים טמאים

שיר ילדים
לו הייתה לנו האפשרות
להיות ילדים

ביקורת
יש דברים שאתה לא רואה
ודברים שאתה לא רוצה לראות
ודברים שאתה אומר שלא ראית
או לא אומר שראית
וראית.

הרהור
לא שם את הלב שלו בשום מקום
מלבד בתוך החזה שלו עצמו

אם אמות לפני שנדבר
אמות לפני שנדבר

שיר ילדים
אמא ציפתה את העץ
מעל הקבר
בפרפרים

ביקורת
נמרוד
הייתי אומר
(בלי קול)

אינטרוספקטיבי
הלילה
אני כל כך צריך
אישה
שגם בלי עט
בלי נייר

הרהור
לבן, ורדרד, ורוד.
לשון, מחוספס
ארגמן.

קצרצר
נשב
על שפת אגם
עד שסלע כבד
יצוף על פני המים

אינטרוספקטיבי
צלילי נשיכות
נשמעים מבעד לקירות החדר
מי מקשיב לנו?

הרהור
נשיקותינו כצדפים
לבנות וחלולות
הייתה זו תשוקה של נעורים
אשר מורכבת מגבולות

קצרצר
אני הולך והופך
לשקט שמקיף אותי

טבע
תן לי לספר לך סוד
שהוא ביני ובינך
ותוכל לספר אותו
לכל אחד שרק תמצא

ג'ננה
השלחתי את הכוס לפח כיוון שאינני סובלת את טעמו של קפה
ואינני אוהבת להיות ערה

הרהור
קברתי עצמי בעלי שלכת
חייתי.

קצרצר
אני מקפל סירת מפרש
מנייר לבן

קצרצר
סלחי לי אמי
כי נהייתי דתי

הרהור
גם הכוכבים זזים
ואפילו הדם שנשפך
זורם אל תוך האדמה

אינטרוספקטיבי
עד שאתה ריק לגמרי
אתה רועד, כמו המיתרים העדינים המרכיבים את היקום

הרהור
אם אפתח את ברז במים
בכיור שליד החלון
ואז אעלם

הרהור
הייתה כתיבתי כעוגן
אשר צלל אל קרקעית הים
וספינת חיי הפליגה
הרחק, הרחק משם

גורל
ואור שמש מאיר לפרקים מפורק
מחייה אלמוגים ודגים
ופיסה של מראה ממקום מרוחק
מהבהבת כמו צחוק ילדים

רומנטיקה
עוד לא
כי אולי אחר כך
תהיה מאושר

אמונה
העולם החד, הברור
הקיים
אשר נכחד לאט

הרהור
לא נשוב להיות זרים
את ואני
והמילים שאמרנו בלילה ההוא
עוד מעופפות להן מסביב לעץ התאנה

הרהור
העטלף צולל
מעץ הפיקוס לעץ הפיקוס
הלילה הזה
גם בלילות אחרים

הרהור
זה לא היה חלזון
זו הייתה חשופית עם קונכייה
תאמינו לי
היא הייתה לגמרי עירומה

הרהור
הרי אין אתה יודע
מי צופה בך עכשיו

טבע
אני שוכב בסירתי הקטנה
אשר ידעה כבר מים גועשים
ורואה בעיני רוחי עלי דפנה

הרהור
לו היה הירח
נצבע באדום
בכל פעם שדם
זרם ברחובות

קצרצר
איך אוכל להשוות את שיערך לעלים של דבש?
עדיף שאשווה עלים של דבש לשערך

הרהור
יש בעולם אנשים גדולים ממך
הם סוחבים את הקבר
שופכים את העפר ברוגע עצמותיהם הרחבות

מצב
אני חולם על טירות קרח
על פרפרים
אני פוחד מהמוות כמו שפוחדים
משאר הדברים שאינם אמיתיים

ביקורת
ילדות מביטה בי
שופטת את כל צעדיי
בגרות, יושבת על כיסא הנדנדה
ומחכה

קצרצר
זה רק אני
כל היקום
בצד השני.

מתפזר בחלל
כמו ענן זקן
ברעש, ועם זאת
בדממה

טבע
ללא עתיד העבר נמחק
תחת עננים כבדים
לא רואים את האבק

הרהור
אתה מביט לאחור
ילד.
זיעה קרה זורמת
בפנים

קצרצר
היה לו בגוף עקרב
היה לו עקרב בתוך הגוף

הרהור
גשם שוטף את הואדי
רעם ללא ברק
שקט שאין לו סיום

ערפילי
ערפל כבד נפל באדמותינו
אין אנו יכולים לראות את הדשא הצומח על האדמה המדושנת היטב
לא כן שכך, את הפרחים.

מצב
בין לשונות האש, יוצרת
ריח של שריפה מארץ
אבל ודממה

אינטרוספקטיבי
היה זה בגבול סופו של העולם
כל הנשים היו הריוניות
וכל הגברים מתים

אינטרוספקטיבי
עובר בין עירות
לחלום כמו
עובר ברחובות צרים
זרים

אהבה
אני תרופה
לאבא ולאמא
אני מרפא אותם מהמוות

הרהור
היום העייפות היא בנשימה
הפחד בעייפות

עצב
פתאום העצב תופס את כולם כמו מכה
והלילה מריח כמו דשא קצוץ
האלים בכוכבי הרקיע שוכבים על הבטן

הרהור
פתח, פרץ, קץ
יום אביב
בצינורות צרים זורם נוזל

קצרצר
וחשבת פעם שפרחים דהויים
מהם עשויים השירים
ועכשיו כשאת פרח דהוי בעצמך
הפכת לרודפת צבעים.

קצרצר
אין לי צל של ספק
שהילדות תחזור אלי

הרהור
הכול היה צלול
כמי המעיין הזה
שמיים מתכהים
עיניים נעצמות

הרהור
בסדרה רצופה, אטית של דמעות
סיפרת לי את מה שהיה בין קירות
סיפרת לי את מה שיהיה עתידך
סיפרת לי את שלא העזת לספר לעצמך

קצרצר
צפה ביום הופך ללילה על ההר
ועכשיו
תקשיב לפעימות הלב שלך
צפה ביום הופך ללילה על ההר
אל תיגע.

אלוהים
ברוך אתה אדוני
אלוהינו
מלך העולם
אשר מפריד

קצרצר
נערה. עכביש.
אישה
ואין מה לעשות

הרהור
קח
אומרות עינייה
וידה המושטת

הרהור
קח אותי מכאן
ידייך חסונות
בשביל מה התאמנת אם לא
בשביל הרגע הזה

טבע
ואת, אשר קטנה היית
גדלת לפרי מלא עסיס
את שמלתך, הקטיפתית
אקטוף אני, ואעריץ

הרהור
קטנה
ארגיע אותך בהבטחות
לעתיד שיש בו פחות

מצב
ופתאום, בבוא הקיץ
אתה רעב לאהבה
שחשבת שהשלת

שיר ילדים
אני זוכר, בקיצי ילדותי
היית ישן על הרצפה

הגות
כשתמצא את עצמך בתוך הבור
קירות של חול בכל מקום
עומד תחת טירות של חול
תמשיך לחפור.

אהבה
האהבה הקטנה
נולדה משמחה
של חיינו הקטנים
בין מדרגות חיפה

אינטרוספקטיבי
סוקר במבטך
את קצוות גופך

תחושתי
בעולם הקודם טיילתי
כעיוור, ועיניו עצומות
עקבתי אחר חוטים דקים
ומצאתי תמיד איש אוהב בקצוות

הרהור
לא התפללתי אבל
קראתי לגשם
שישטוף
שישטוף את הכuל

קצרצר
רק רציתי לוודא שכולכם עומדים יציב
אמר
ואז התמוטט

אהבה
אני אוהבת אותך
אבל

רומנטיקה
להשטף ככה, עם הגשם הראשון
לאורך צידי הכביש ליצור נהר קטן
לאסוף את כל העלים של הסתיו
את כל הזיעה של הקיץ

אלוהים
התחלתי למדוד זמן
בפעימות
אני שוכח רגעי עבר

מצב
רק דבר אחד
צריכה אני
שלא אפול

קצרצר
אפי מצא
רגע של ילדות
מרחף ברחבי חדרי

בדידות
בסוף הצלחתי לברוח
מגלים, מסופות
מאהבה

בלדה
והיו ימים שכמעט
פרסתי ידיי ללבן הזה
שאיננו עוד ועוד ישנו
בי

קצרצר
רותי רוקדת עבורי
עם החישוק
מבעד לואדי

הרהור
יהיה מקום
בוא החושך עוטף
את האור בשחור

הרהור
רחמים על ילדי טקסס המתים
רחמים על ידי אלוהים אחרים
רחמים על ילדי העיר שבוכים

מצב
יש רעש בעולם הזה
ואם תקשיב היטב
תשמע אותו

אלוהים
אישה לא מקשיבה
לרב, כומר שטובל
חותך את בנה

הרהור
צוהר הלב נפתח
בפעימות קצרות
בימים חמים

אינטרוספקטיבי
נמאס מרעש
נמאס ממך
מהיום רק אני ושקט.

הרהור
הכתיבה פורשת כנפיה מעליך
כשפניך רווים דמעות
דמות הסופר מטפסת אליך
דרך האצבעות

עצב
האבל מגיע בשבעה גלים
הים לא זז מתנועות הדגים
הגל הראשון מרטיב את רגליך
הגל השני נעים

טבע
שועל בודד הולך
במדברמלח
איש לא שם
כדי לראות

אינטרוספקטיבי
צחקת כשהריסים השחורים שלי דגדגו את הכוס שלך
אתה מבין, אלו דברים שרק הלילה יכול להביט בהם.

אינטרוספקטיבי
כל שסביבי הוא שיש
והפתיל השזור בעורקיי
הולך ומתקצר

קצרצר
תוריד
ממני
את

הרהור
לאט, נער לומד
אך מי ילמדו, לא ידע
עד שערב אחד, על גדת הנהר
מצא נערה בודדה

קצרצר
מעל, מעל מעל
יש את השמש

הרהור
לראות
כי כשעיניי פקוחות ואני רואה אני חושב עליך, אחותי
וכשעיניי סגורות ואיני רואה

הרהור
אני יודע שלוש שפות:
דיבור
שתיקה

אינטרוספקטיבי
מחלון החדר הדברים נראים
חלקים, שקופים, נעים שם
אל תצא מחדרך, ילדי
שם מוות

הרהור
שמך בשמן משוח
משחתי שמך בשמן
לכן שמך בשמן משוח

הרהור
עניתי
שנים אלו טובות כשנות מוות
כשנות לפני הלידה
ועכשיו, נפגשנו

הרהור
אור חלש עולה על הבמה
חלש כל כך
שאי אפשר לתפוס את יופיו
בעדשת מצלמה

ביום שלישי
ראיתי במראה
בחורה חומה צעירה

הרהור
שקט בין צלילי הצעדים שלך
המהדהדים בין קירות האבן הלבנים, הנמוכים

הרהור
וכתום ממלא את החדר
וצהוב
ואדום שכמותו אין אדום עוד
ושמיי החדר
צבעם משתנה

כאב
והוא שוטף אותך
אתה נשטף על ידי הגוף שלך
הגוף שלך רוצה להזהיר אותך

גורל
הירח נשאר
גם הגוף שלך
מלבד אולי, השיער שצומח

קצרצר
תמיד ידעתי
שיש משהו לא בסדר עם הילד הזה

הרהור
רק עכשיו קיים
ולכן, הנח לזיכרונות לשקוע
להישאר במקום בו נולדו

הרהור
להעניק
לכל תנועה
את מקומה בחלל

אלוהים
כשיהיה לך
רגע אחרון
לפני שהאורות נכבים

אלוהים
אוסף שברים
עצמו נשבר
רוצה עתיד
נושם עבר

ייסורים
הפסיקי עכשיו להיות עירומה מתחת לבגדים שלך
הפסיקי להיות.

הרהור
אשתוק אותך
תשיר אותי
נעשה דואט

ג'ננה
לא מבין את המשוררים
שמנסים לתאר ריחות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני לא רוצה לקום מהמיטה ואני לא רוצה לעשות שום דבר. ואני לא
אוהבת אותך. אז אתה באמת מוזמן ללכת. אתה מקשיב לי?




אם לא תכנס
לפורום איך
תגדל?


תרומה לבמה





יוצר מס' 92955. בבמה מאז 25/3/17 12:14

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לערן כהן אבידן
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה