|
הם לא אוהבים אחד את השני והם לא בוטחים אחד בשני, ואם מישהו
אי פעם ישאל- אפשר להגיד שהם אפילו לא מחבבים אחד את השני
יותר.
|
רוני גולן הוא הנער אולי הכי פחות מקובל בבית הספר. בהפסקות
הוא בדרך כלל יושב בספריה לבד, קורא ספר או מכין שיעורי בית.
אף פעם לא הצלחתי להבין למה - הוא חכם, מצטיין בספורט ונראה
טוב. הוא בכיתה י' - גדול ממני בשנה.
|
סנייפ ישב על מיטתו, ער, מתבונן בשעון שעל הקיר.
השעה הייתה אחרי אחת בבוקר, ולוציוס עדיין לא חזר. הוא הרגיש
את הזעם המריר גואה בתוכו; זעם מאכל ומעוות ששכן בו כבר הרבה
זמן, מחסל את נשמתו באיטיות, ניזון יותר ויותר בכל לילה שבו
הוא נשאר ער, מחכה.
|
היא התעלפה. עיגול גדול של דם נמרח על הפורצלן המשובח של חדר
האמבטיה.
מן הסתם, הפורצלן לעולם לא יבהק שוב.
|
את כמהה לחיים פשוטים יותר.
|
הלכת לאורך החוף הארוך, בהית בים הכחול והגדול, וחשבת שהחיים
לא יכולים להיות טובים יותר.
נכון, אין כסף. נכון, יש קצת בעיות עם האישה. אז מה? כל זה
מתגמד מול הים העצום והיפהפה הזה.
מה עוד בן אדם צריך בחיים שלו כדי להיות מאושר?
|
הוא רקד מצוין, ונראה כאילו המוזיקה משתלטת עליו, כאילו הוא
נמצא באיזה טירוף חושים, הבחורה שמולו לא מעניינת אותו בכלל.
כאילו רק הוא היה שם - רק הוא והמוזיקה ורחבת הריקודים שהייתה
מלאה בעשן סמיך.
|
היא נראתה לך דווקא די בסדר עם השמלה הכל-כך-לא-אופנתית שלה,
והיא אפילו פיזרה את השיער.
ואתה? אתה היית לבוש בחליפה שכורה כמובן, אבל לפחות היא הייתה
נקייה ושחורה. ובטח גם ככה אף אחד לא ישים לב לכתם ההוא על
הגב.
|
דורה טונקס נעצרה, התכופפה כשגבה פונה לדלת, יד אחת נחה על
הדובי שלה והשנייה בתוך ערימה של בגדי בובה קטנים. היא הרגישה
את פניה זזות, מה שתמיד קרה כשהיא הסתבכה בצרות.
"תסתובבי, נימפדורה."
|
שבעה ימים, ושבע דרכים לאהוב מישהו.
|
לפני שמונה ימים, אם מישהו היה אומר לדראקו מאלפוי שהוא ישב על
ארבע בצריף נטוש ומט לנפול עם הזין של הארי פוטר בתוכו, הוא
היה מקלל אותם כל הדרך לצרפת. אפילו רחוק יותר, אם היו אומרים
לו שהוא יהנה מזה.
אבל עכשיו הוא שם, ידיו לופתות את רצפת העץ מתחתיו, הג'י
|
עמדתי שם, בוהה, פי פעור מעט. מבטה חלף על פני כל החדר, ואולי
דמיינתי את זה, אבל יכולתי להישבע שהוא נח עליי כמה שניות יותר
מעל השאר.
|
זאת הפעם השביעית שאני נמצאת פה, עוברת סדרות של בדיקות
וצילומים.
אני יודעת בדיוק מה הם הולכים להגיד לי, כמובן, הייתי מטומטמת
אם לא הייתי יודעת מההתחלה. אבל הם חייבים לבדוק. חייבים לוודא
מיליון פעמים.
|
בפעם הראשונה שראיתי אותה הייתה בבאר עמוס עשן ומשקאות. היא
ישבה על כיסא ארוך וגבוה, שהיה מונח על במה צדדית וחשוכה.
גיטרה ישנה וחבוטה הייתה מונחת לאורך רגליה הארוכות.
|
אמרת לי שזה קשה לך, שזה הדבר הכי קשה שעברת בחיים שלך.
אני ניחמתי אותך, אמרתי לך שהכול יהיה בסדר, אני תמיד אשאר
איתך והעובדה שגילית שאתה מעדיף בנים לא משנה לי- אני אוהבת
אותך כמו שאתה.
|
הזיכרונות מחליקים מראשך כמו טיפות הזולגות על כוס קרה ביום
חם, ואתה לא יכול שלא להרהר בכך שמאז שזה נגמר חייך היו גוש
ענקי של צער ורחמים עצמיים. הפעמים היחידות בהן הרגשת מאושר
היו כשהוא נגע בך וגרם לך להרגיש שלם.
אבל עכשיו הוא כבר לא פה, אז מה הטעם לזכור?
|
הכינורות בכו את מוזיקתם הצורמת, בעוד מבטי מרפרף בכיוון נגני
הטרומבון. ראשי, המלא במחשבות שטחיות כל כך לעומת המלודיה
הממלאת את האולם, נחת באיטיות על כתפך, ועיניי שצבען סגול שלא
בדרך טבע החלו להיעצם.
|
אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותך. זה היה לפני שלוש שנים
בערך, ואתה היית חדש בבית הספר. נכנסת דרך הדלתות המעוגלות,
פנייך עוטות מבט של חשש וחוסר ביטחון, ופנית לכיוון משרדי
ההנהלה.
|
ביום השביעי כבר לא היו המון אנשים כמו בהתחלה, למרות שעדיין
דודה ויקי באה. למען האמת, נמאס לי מכל האנשים שהיו לי בבית כל
היום, ולא הבנתי למה הם היו פה בכלל. מעניין גם למה כולם נראו
די עצובים.
|
עכשיו אני יושבת בכיסא ליד המחשב ונזכרת. בך, בכאב של כל יום
שעובר.
יש לי תחבושת על היד. אני אחרי שהייה של יומיים בבית חולים.
סתם בזבוז של זמן. בדיקות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות לא יחזירו
אותך אלי.
|
הרדיו דולק ושיר מוכר נשמע, ואתה מחייך. הזיפים הקוצניים שלך
נמתחים לשני הצדדים בעוד שפתיך מתעקלות.
|
"מתי פנסי פרקינסון נהייתה כל כך שווה?"
רון גיחך ולגם ארוכות מהוויסקי שהחזיק. הוא אפילו לא טרח להעיף
מבט דרך אולם הכניסה העמוס אל המקום שבו היא עמדה. "הגיע הזמן
שתשים לב."
הארי נענע את ראשו...
|
לפני שהם יצאו, סילבי לופין משכה אותו הצדה ואמרה לו בקול
מהוסה, כדי שהאחרים לא ישמעו, "תודה לך, סיריוס, על כל מה
שעשיתם בשביל הבן שלי. אתה וג'יימס ופיטר. אביו ואני היינו כל
כך מודאגים כשהוא עלה על הרכבת לפני חמש שנים..."
|
זריחה בפסגת המצדה, שלב אחר שלב.
|
מזווית העין אני רואה איזה אחד. בלונדיני. עיניים כחולות. לא
יפה יותר מדי, אבל גם לא מכוער.
כן, איתו אני אבלה את הלילה.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
משורר-
יש לו פה מלוכלך
ועיינים כחולות
אפורות -
מה כבר יכולתי
לעשות. |
|
