|
תרועת שופר
מהדהדת
ברטט אנושי
יד הגורל
ביום הדין
|
והיא אבודה
בין חומות
הרוגי מלכותייה
|
בצל עץ זית
ידיי ריככתי
לספוג שמן
של אהבה,
מרגעיי הבודדים
|
אדהר אלייך,
מרכבתי ארגמן
להיות לך
נסיך אגדה
|
אגל צוף
פרחי עדן
אשים בשפתייך
|
והנני הולך
בינות רגעייך,
מיותם-
לאתר חלוקי
אהבתך
|
מקבץ נדבות מילותיי
למטבעות לשון ססגוניות
הנפלטות אל הרוח
ההוזה את
דמותה הרחוקה
בתחינת אהבה
ססגונית.
|
חופר בנשמתי
לבקש משאלתך
לחדש אהבתך
ללא עצב
בדף החדש
של חיינו.
|
נשיקה שובבה מתמהמהת
בין הלחישות הטהורות
הממלאות את
נפשי הרכה
בריגושים של אהבה.
|
מנסה להקשיב
לקול פעמייך
השב אליי
מהמרחקים
המאובקים...
שאותך בלעו
בשקיקה
בצמאון אינסופי...
|
בך אתנגן
כשירת ברבור
חומד מקורו
דגה של
|
מגיעה לבשלות,
שיא הכבוד
ונזרקתי...
|
ונושך אני שפתיי
לכסוס מילותיי הקטנות
המחיות כינורות ליבי
לנתיבים של אהבה.
|
משחק באש חובבנית
אל מול
קשתות חיצי שמש
אהבתי
|
משחק באש חובבנית
אל מול
קשתות חיצי שמש
|
ואני פוסע
לתוך
האופק הנעלם
מותיר את
ארמונותיי בחול
משכן
לפיית אהבתי
הנשכחת.
|
ואני עיוור
דרכיי
פולט דמעותיי
למציאות חלומית
גוהרת
מחשבותיה אלמוות.
|
שמש זהובה
האירה פנייה
לחיוכי בגרותי הראשונה,
ועודני ילד.
|
לובש בנשמתי את
חלומותייך
כזר הפרחים שנבל
על מצבת עולמייך
|
בודד באפלה,
נועל
חדרי אכזבתי
נשיקת לילה
|
בובות על חוט
מהלכות לבדן
גלמודות בחייהן
נוסקות לאבדון
הבלתי נמנע
כרותי יד ולשון
נופלות לאדמה
ללא תנועה.
|
פשושי קיץ
ריצדו
באוויר צלול
זימרה של
אוהבים.
|
צלצול חצות,
בלרינה מחוללת
ריקוד תאוותה,
|
בין קני הסוכר
הסוערים ברוח
חיפשתי,
קני ציפורים
להעמיק בהם
צעקות הצער
שבי הלמו
מכותייך.
|
בצלמך אלוהים
בניתי חיי,
הרחק מחושי
סררה
|
מבעירך...
באש בתולין
הנאנקת
בזרות של
שנינו.
|
כאגרוף קמוץ
המתייסר
לערגה חדשה
שתגאלני
מכווית האהבה
|
חליפות פרפרי
תשוקתך ערומה
|
ואני מביט בצללים
תוהה על טיבם
ובוהה בעצמי
בשאלות מוזרות.
|
צדפים מונחים בחול
כאבני דרך
למציאת השביל
הנכון
לתקווה חדשה.
|
ושם נותרתי
לראות חיי
הבזויים
נאבקים על
חירותם
בים הבגידות.
|
אבקני אהבה
פיזרתי לרוח
פרפרים,
שנשאוך הלאה
|
וידך מושטת
משאלה
אל ההרים,
וכוכבי נופל.
|
תרנים של געגוע
מרהיבים זעקתם
בנפשי
כשחפים רבים
על פני המים
הסוערים
|
געגוע נסתר
זורם לתוך
העולם השותק
|
עבי האביב
המייבשים נשמתי
מחליפות העצב
ביהלומי זהב
מטוהרים.
|
ואני יושב בממלכתי
מסמן ראשים
בכוונת דמיונית
מצליף בהם
אשמה
|
עצים מלבלבים
תקוות האביב,
בלעדייך.
|
פעימות כאב
חולף,
הממיתני לאיטו
אל כר לילי
הרטוב
|
ים מצטנף
בטלית גליו,
משיק מניפה
של דמעות
|
דרדר עקצני
פורט נגינתו
זכה,
|
מלקט דרכי,
אושר חתחתים,
זמן עוצר
מלכת,
שיר של געגוע.
|
כשטיח הנפרש
לרגליי
בואכה
היכל הדמעות.
|
כאבן בזלת
עשוקה ,
נלחמת על
חייה
במאבק אינסופי ,
בניצחון החיים.
|
בצילו חסיתי,
נשמה אבודה,
כרותת מוצץ
ילדות משכר.
|
משתובבת נפשי
על דפנות
קסם ילדותי,
מטליאה כתמיה
|
עדרי חלומות
ארווה
קושיות של
געגוע
זולגות מבטן
פעימות
קדיש של
אהבה.
|
כשאת בין
זרועותיי
חולמת את
אהבותייך בלעדיי.
|
גוף מתרוקן מחייו
מחליף פניו
בתמונות החולפות
של החורף האחרון
הנמס בהתפוררותו
אל פתחי שמיים.
|
וצבעי קולבי
התפאורה
הזכירוני
לבל אשטה
בין השיטין.
|
בין גלי הים
השוצפים
לחול זהוב המדבר
אספתי את
עקבות
חטאי הנמהר.
|
שקשוק גלגלי
קטר
פרץ בתוכי
כמרכבות פרעה
דוהרים אל
אבדון
ידוע מראש.
|
חולם,
על אנושות
אחרת,
ללא משא עורבים
צורב
המנקר בתודעה
ללא רחם.
|
ואותך אקח
לספינתי שוקטה
ותהיי לי
לאישה.
|
חורף הולם
בחלונותיי,
זרזיפי גשם
מתנפצים
בגגות רעפים.
|
עייף לצידך,
נשימה כבדה
אחרונה
של הקרבה.
|
מחבקך בליטוף
סגרירי
המלקט דמעותייך
אל נשמתי
חופניים אקח
להרוות סתווי
חייך
באהבתי.
|
ובוכה על חבריי
חיילי הבדיל
שנפלו
במלחמה הלא צודקת.
|
ובאתי רוגש
אלייך
להניק עדר
טלאייך
בחלב חיי.
|
ואני מהרהר לי בפינתי
על חלומות
ישנים וארוכים
שאותם לא הגשמתי.
|
בלילות ללא שינה,
כשאני משחק
עם עצמי...
את משחקי אהבתך.
|
מצליל מחשבתך
תאוות
וילון מרשרש
גופך עלווה.
|
נאמנים לי
חייליי
כקליפת השום
האופפת את
חיי.
|
מבטים שכוחים
של אהבה,
עורגים לגופך
כחלום נשכח.
|
ואכלא בגופך
כעלה נידף,
אחד מני
רבים
|
טלטול מפוכח וקסום
של געגוע
חורץ בי
את שמה הענוג
באותיות זהב מסולסלות
על נגיעות ליבי
האוהב.
|
גשם מטופף
באדוות רגשותיי
נקישות קלות
של תחייה
|
כרחם בשל
לתקווה חדשה,
כבריאה מבטיחה.
|
שם ,
בין הזמירות
הנושנות
של אהבתנו
המתה.
|
אצבע רטובה
חומקת,
צובטת
דמעתך חמימה.
|
והיא יושבת שם,
מצפה
לרגע ממשי
מחביא רזיו
בנשמתה המצפה
לאהוב ליבה.
|
הממתינים לאהובך
שוב
מניכר עלומה
|
מור וקינמון
כשמש דום
נגד
מרבדי תשוקתי
בבסתני תקוותי.
|
טעם שיכר
מתקתקות פי
והנני שיכור.
|
שבבוקר החדש
שגווע לאיטו
למטר דמעותיי
האין סופיות.
|
מנגינת חיים
עליונה
המנקרת בתופי
ערגה
את שמך
ברגשות ימיי
הנעלמים.
|
אצליל מחשבתך
בלאט וילון
מרשרש
גופך אהבה.
|
לעת בוא
הדמדומים.
מבשרי לילה חדש
הקוסם רגעיו
למכוורת האוהבים
|
החולמים ברגעי השקט
את תפילות המחר
כרוח קדים
הומייה
|
אשמורת בוקר
מטוללת קרני
סהר חיוור
נעלם בעיניי
דמעות של
אכזבה.
|
משחקת בחלום יפה
בצל האהבה
האחת והיחידה
הממלאת אותה
באושר ותקווה.
|
מבט שואל
בליבך,
איכה -
גלי נפשי
|
ממעיין תשוקה
לגמתי,
רצף
זמירות תאווה
רשרשתי
|
דוקרן חבוי
פרפר מחוזותיו
על תסיסת
מבוכי הדם
בתגר
פעימת לב
מהוססת.
|
מרקדת נשמתי
לקראת
ספינתך הקרבה
אל ביתי.
|
כותונת ליל
ירח
לבשתי
לקרוא סיפור
של אהבה
לצד
כר לילה
בודד.
|
חולפת לה
בין הפסיעות
הקטנות של הלילה
הקורא תיגר לאצילות
רגשותיי הנעלמים
בחביון הקטן
של האני העצמי
שכבר אינו קיים.
|
חיוך נעורים
טהור.
טעם שיכר
מפילני
|
מעגלות ימיי סחררוני
דקות שאינן חולפות
כתקתוק אורלוגין מעופש
מקריא פעימותיו גסיסה.
|
בך אסעור
כרוח הומיית
סער
לחוף של
אהבה.
|
מלקט שברי
מצפון אנושי
מעל דפי
עיתון השכול
במציאות נוראה
אבודה
|
מנקדת את
גופך,
בטללי נשיקותיי
דרך ושביל
לארמונות ליבך
חשקתי,
לחרוט בנשמתי
מצפוני אהבתך
לאהבני לעד.
|
וידך מושטת
משאלה
אל ההרים,
וכוכבי נופל.
|
חופן זוהר
אושרך
בין רבדי
עמקי מבטייך
|
לובן זיקת
חיי
אסמיקה בפנייך
כפשטות אדם
ניצודה
ביד תאווה.
|
נגיעות של
סתיו
המו בשדרה
מאובקת
רחץ טללים
בצמרות עצים.
|
שלהבת עמומה
אצית בנפשך
סוד רחוק
אעורר בהלמות
ליבך.
הילכתי אלייך
מחסה מאת
רוע
ביקשתיך אישה.
|
בזכרונות מתבשלים
על
עמודי ילדותי
הנשכחת
|
ואת שכוחת אל
במיטתי האחת הגדולה
שהשכילה להכיל את שנינו
למעשים של טבע המנגן שירתו
בלילה ויום..כמעגל חיים
שאינו נסגר לעולם
|
נשיקת עורף
רוטטת,
מתגלגלת
בתוך ציפורני
אהבתי
דבש מכורתי.
|
לופת חלומי
בצלילות
דיין האמת
|
רוח צימרים
שוקטה,
ללבות פזורים,
משיבת פרוות
חורף מאוחר,
על אבק דרכים
מסוחרר.
|
שביל ירוק
טרוד עלי שלכת,
התנפצות קלילה
עקב נמהר
ברחש נעלם.
|
עלים מפויחים
הטילו צל
עגום
בשדרת ברושים
מעוננת
מפיחה נשמתה
למוות.
|
והנני בא
אלייך
ניצת חרבי
בחיקי
|
סופות בכייה סוערות
העיפוני
לשדרת הגעגוע
החולף
לחפש חגיגות
של אהבה נרגשת
בסופו של סתיו
אוקטובר.
|
ואני כאן
מצפה
לחיבוקך החמים
בו אכניף
גופך
לכוך של
אהבה.
|
סיקסקי חצות
מנעימים קולם
ברוחות אבק
של קיץ,
ואני נרדם
לתוך עדיי
חלומות של
אהבה.
|
והד קולי
דואה
במרחבי עולם
כציפור תועה
על ענני
שלכת.
|
פרפרים עייפים
מדלגים
בין הפריחות
המאוחרות
למצוא בדל
אחרון של
תקומה.
|
חתול רחוב
רעב.
מיילל רגעיו
בכי נצור.
|
עשבים שוטים
ליטפוני רוע.
בעירת קוצי
בר,
דיממו שפתיי
עצבות רבה.
|
וליבך אשקה
מימי נשמתי,
עד תתעוררי,
בזרועות אהבתי.
|
מלאי חופני
גלעדי ילדותי
הרחוקה
המשיבני לחיים
בערבות ימיי
|
קרני שמש
אחרונות,
שובבות
חובקות תנומה
אחרונה
על גבי
כנפי ציפורים
לנדידה רחוקה.
|
שם
בין הבריות
הפראיות
ליחכתי
|
נקרעת מתוכי
לתוך תהומות
העבר
|
ואני רוגע
באלומי כיסוס
אצבעך השוקטה.
|
קונכיות תמימות
פולטות
אדי מים עדינים
על גלים מסוחררי
רוח פרצים.
במחול ימי המתנגן
כחליל ראשון
למעשה טבע נאדר.
|
אגמי תשוקה
זולפים
מהמבט הקטוע
הנופל
לאיטו
בלאט
אל מכוות
הנשימות הקצובות
החותרות בכנפיהן
|
עשיקת תאוותך
נוטפת מגופי,
בעוז נר
הלילה
הדועך.
|
ואני,
חולם דמותך
רחוקה,
פצועת אהבה
בסך דלתי
לפרידת עולם.
|
על תאוות
וילון מרשרש
גופך
עלווה
של אהבה.
|
רטט שמיים
נושק בעורפך,
הזייה מתוקה.
|
צביטות מרמה
חולפות במעופן
אל חלונות
החופש ההזוי
כציפורים כלואות
בכלובן
בבדידות אינסופית.
|
נר צפונות
אציתה באהבתך
מגלגל אורו
בנתיבי חושך,
נעלמים
להאיר דרכייך
אל ביתי.
|
צוהר קטן
סותם גולל
על שאלותיי,
לבקש ידך
והנני ילד.
|
בין קריאות
השכווי
ליקיצת התרנגול
טוויתי
מרקם יומי
כחוטי וילון
לילי
|
ואני,
נושם טבעות
של אהבה
לתוך פרגוד
|
ואראה
כי מחכה
את
להסרת מליחות
דמעותיי
פשע של
בגידה בזרועות
אחרת.
|
משרטט געגועיי
בליבך,
משייט בידי
בין אבחות
נשימותייך,
מלקט את
צלופני בכייך
הקרועים
בינות אצבעות
חיי בלעדייך.
|
מרצדת דמותך
בין
קווי חשכת
הליל.
רוח שפתייך
בי מנגנת
צלילי נשיקתך
בתולה.
|
כשמש בוקר
עטופה טללי
רווית דמעותייך
המרקדין חלילי
אהבתך נאמנה.
|
כמשוט רם
על
גלגלי ימיי
שחונים
אסופי שתיקתי
צוננה
|
קולות רבים
עולים,
משאון היום
בין
אבוקות קרקס
לליצנים מזמרים
שירתם
האינסופית.
|
קוץ דרדר
פצעני
חניתות אהבה.
|
רעיון מבזיק --
שם,
בטשטוש אור
גווע
לאחות קרעי
עבר
לסלסלת העתיד.
|
שמש אביב
ליקטה
רשימת זיכרונותיי
בעת קציר
|
כחלום רחוק
החופן ידייך
בידיי
לשאתך עימדי
להיכלי אהבתי.
|
פירות אהבתי
אתן בפיך
ותקחי
כמיים זכים
|
שמש אחרונה
לוטפה
זיו פנייך,
ברטט
תשוקה נעלמה
אסיפי כלולותייך
אהבה.
|
רוח סתיו
מרשרשת עלייה
בחיפזון החיים
|
ואני שם
מרצד מול
נר חיי
כעלה תשוקה
בין זרועותייך..
|
מפללות שפתיי
תפילת כל חי
לשמרך בליבי
לנצח חיי.
|
פורץ מילותיי
בסערת נכאים
מחליפים
אישוני עיניי
במבט חיוור
לא הזוי
לסערת מצפוני
המציאות האחרונה.
|
בכי עולל קטן
פילח שדמות עולמייך
ינק כוחך הרב
ואתה נדמת.
|
רזי אהבתך
בי צוהלים,
הלמות ליבי
שיר של געגוע
|
צוחקת דמותי,
אל מול
גבבות אהבתך
הצוהלים
|
זימרת ליבי,
דמעות אבי
רטט נוגה
עטוף ציפרי
שכול.
|
נשמר בטעם
משכר
המתופף בתופייך
פרחי תשוקתך.
|
מחריצי נשמתי השקטה
כפרחי בר באביב
לאחר הגשם
הממלאים ריחם
|
נר שלהבת
ירצד חצרות
ליבי
אור נוגה
יאיר
|
עיניים בורקות
גיששתי
לטהר כיסופי
געגוע
|
שלכת בכי
אחרון
מפרח אהבתך
שבקע מביצת עולם
כאפרוח ללא שם
|
שרופה מאש
אלוה
נקרעת מתוכי
לתוך תהומות
העבר
|
קורעת מיתרי
נפשי,
סדקים סדקים
של גסיסה
בשלכת חיי
הרדומה
|
והנני בא
אלייך
ניצת חרבי
בחיקי
לאהבך
כרמז אחרון
למאווי נפשי
|
ארסם הנורא
הפיצו
בעולם
ואני גססתי
לאיטי
בשעות הקשות
והנני מתה.
|
בא אל ההרים
כסימן אחד
הטורף נפשי
למוות מוכר
בין השאלות הרבות,
לחיות.
|
|
הכי מבאס זה
לכתוב שלושים
סלוגנים רצוף רק
כדי לגלות כמה
ימים אחרי שזה
שמאשר את
הסלוגנים לא
אישר אותם.
אתה מרגיש כאילו
אתה אחרי משחק
מקדים עם בחורה
ובדיוק ברגע
החדירה אתה מגלה
שבעצם אתה סתם
מדמיין הכל.
חזי מ-144 לומד
מטעויות...
מזל. |
|