|
ותאמר ותלך
אם היית פשוט בא
מפציע בדלת
כאומר - אני כאן כדי להישאר
הכל היה טוב יותר.
הייתי מוותרת על כל המילים
|
איזה חיים היו לנו בלי קלרה?
בלי המגע הקטן המובן מאליו, הקריר, המתוק, עדין מלטף
איברים. אילו חיים?
|
בחלומות שלי אני עומדת על במה. עגולה.
וכל העיר מסביבי רוצה שאתן לה מים.
והמים זה הקול שלי ואני סגורה. מתקמצנת עליו.
אבל העיר צמאה ואין לי ברירה.
|
בחלומות שלי אני שוכב על הספה ואת מופיעה פתאום בדלת.
מעירה אותי עם החיוך שלך. מאירה את כל החדר. את כל העולם שלי.
אבל זה לא קורה. זה קרה פעם אחת, אז כשחזרת אליי.
כשהבאת איתך בחזרה את כל הצבעים.
|
במצבי,
כמו לא יודע אם אני
עצוב או שמח,
נראית ההחלטה
אם ללכת להתקלח.
|
דברים שכתבת על הדף הלבן
לפני שהכרנו
|
הכל זועק לשקט
כאילו יש את זה אבל
פתאום נעלם
|
השעון מעיר אותי מחלום ארוטי
ומשאיר אותי עם טעם מר בפה
של מה שיכול היה להיות
|
הלוואי שיהיה לך רע.
הלוואי שתסבול ותבכה ויכאב לך כל הגוף מאהבה
שתרצה למות ואז תמצא איזו כלבה
שתעשה אותך חולה.
|
הכנס אלי מאחור
הצמד אותי אליך בזמן שאני ישנה
שחק לי עם היד שלך
|
כשבאו למצוא אותה
היא כבר הייתה אכולה מהנמלים
|
שם בחוץ מגרש המשחקים הגדול של החיים.
וכאן בפנים
בדירה הקטנה...
|
נמאס שירי אהבה
תן לי ואתן לך
כל מה שאני רוצה עכשיו
זה קצת אלימות טובה
|
אני נוסעת מהר מדי
פותחת את החלון
יש ברדיו את הסוף של השיר שאני אוהבת
ואני יודעת מה הולך לקרות.
|
ודרך גופך רואה אני
את העולם
|
|
|
אני מת... לירות
בך הבוקר אני
מת.
ברוך גולדשטיין
מתלוצץ עם
נרצחיו. |
|
