|
..הוא כותב שירים קצת, סיפורים קצרים קצת, מחשבות
מוזרות קצת,מפסל קצת,מצייר קצת,מצלם מתחת ומעל למיים
קצת,מאייר קצת ( אבל עוד לא אייר ספרים - וזה מה
שהוא רוצה מאוד לעשות !!! ),אנימציות קצת, מנגר קצת,
מנגן על תופים קצת,דרבוקות קצת,....
אבל בעיקר עוד לא יודע מה שהוא יעשה כשיהיה גדול...
.. וזה נמשך כך כעשרים שנה .. ( אחרי הצבא )..
"אין 'אבל'' !" הוא חתך, חובט בקרקע, כפוסק וסוגר עניין "...
אין 'אבל' - אני עושה מה שאני רוצה לעשות; אני לא פוגע באף אחד
- חוץ מבעצמי - כשאני מתאבד! אני לא מתערב לך בחיים המזויינים
שלך - אני לא שואל אותך: מה פתאום אתה לובש את החולצה המגעילה
הזו...
|
ההיסטוריה מספרת, שמטפס-הרים נועז ואלמוני ששמו ג'ון-דו, הוא
זה שיצר את הקשר הראשוני עם בני השבט; ג'ון-דו טיפס במשך שנה
שלמה על מורדות ההר התלולים, תוך כדי חיפוש אחר מרבצי זהב
עשירים, עד שהגיע, קפוא נטול נשימה וסובל ממחלת גבהים רצינית
אל פאתי מאהלם של בני ש
|
"כן, מי אתה, ותפסיק לחקות את אבא שלי יה גמד,
לפני-שאני-מקמט-לך-את-הפרצוף"! אמרתי בטון מאיים. התחיל לעצבן
אותי הגמד הזה.
"או, סליחה, לא הצגתי את עצמי", הוא אמר בגיחוך לועג והוסיף,
"אני, אלוהים"!
|
עד שהכל מסביב החשיך כמעט לגמרי - כמו בשעת ערב מאוחרת, בטרם
נמוג להט השמש לחלוטין, ותווי הפנים והמתאר של כל דמות וחפץ
הופכים מטושטשים, רוטטים ולא ברורים; כדי כך, שצריך אתה
להתקרב ולהריח את צחנת נשימתו המהבילה של פלוני בכדי לזהותו,
ולומר לו, למשל: הו, שלו
|
הצבעים נעלמו לי מהחלומות כבר לפני הרבה שנים, יחד עם שמחת
החיים. אני זוכר שהיו לי המון צבעים בחלומות, כמו לכל בן-אדם
נורמלי, אפילו שלא זכרתי את רובם בבוקר. אבל עכשיו הכל
שחור-לבן ועם כתוביות גדולות ואני בכלל לא זוכר אותם.
|
"ובכן," אומר אני לבסוף למר פולמוסאי, תוך שאני מניח קומפרס של
מיים קרים על מצחו הקודח, "מבחינתי: הוא גם 'ידע' וגם לא
'ידע'. כלומר, מצב ה'ידיעה' שלו מרחף במן מצב מחשבתי קוואנטי,
של 'יודע' ו'לא יודע'."
|
אני נשמתו של האי הרחוק הזה, הנטוש הזה. השאר - כולם עזבו,
ברחו הפחדנים, ביללות של פחד. מוגי הלב נפחו את נשמתם, חמקו
למקום אחר, מותירים מאחור את גוויותיהם הנפוחות והמרטיטות,
בזעקות - כצבועים מייללים
|
כשעברה סבתא דה-לה-טראז' את גיל 70 וראייתה השתוותה לזו של
עטלף-פירות מצוי, היא שכנעה את עצמה... שהיא נשואה לברטראנד
לוי - אהוב נעוריה... לסבא דה-לה-טראז' זה לא היה איכפת כלל...
ואף שבה לקיים איתו יחסי-מין (או מה שזה נקרא - בגיל הזה)...
|
אומרים שבגן עדן יורד גם גשם
ושהנחש טבע מזמן
ושהעצים גודלים שם פרא
ושהמלאכים שברו ת'סולם.
|
שורה מאתיים בבור יח' ליד פרדס
שם הם ''שתלו'' אותי
שתיל שלעולם לא יגדל
והם ידעו זאת, הם שכיסוני, בדמעות
|
צחצחתי חרבות במשך שנים ונשאתי כליו של אביר מיואש
רק דמותך הנאווה, היפה בנשים
החזיקה אותי על הסוס שכבר מת מבויש
|
את הכל אני מוצא מולי
חלק, במי הים הכחולים והצלולים
חלק, בשרטוט קווי ההרים הגבוהים
בשקיעה ובזריחה
את כל התשובות וכל הסיבות
|
הארון כה כבד...
בסך הכל גופת בחור צעיר, וכדור...
והארון כה כבד...
|
עוד לא ראיתי או שמעתי, על פסל, צייר, או כל יוצר אחר, שהתרגזו
על שיצירותיהם לא אמרו להם "תודה"!
|
משום כך 'נתגלתה' יבשת אפריקה מאוחר יחסית, למרות מרכזיותה
בעולם: החוקרים, שהיו כולם זכרים, ברגע הראשון שנחשפו ל'גודל'
המקומי הממוצע - כל האמביציה שלהם לחקור את המקום או אפילו
לציין אותו במפות התכווצה לחלוטין, והם מיהרו להרים עוגן
ולהפליג משם.
|
|
|
ואחותי אומרת:
"אז זהו -
שלא!"
האדמו"ר |
|
