|
'זה לא הקשר
המחבר אותנו לשייך,
זה השייך הקושר אותנו
להתחבר אליו.'
'אין מקום בו הקרבה שומרת מרחק,
ואין המרחק נשמר בקרבת מקום.'
איפה אני בתוך עצמי
כמו שני גופים שלעולם נפגשים
|
בעיניי יש ציפייה
שעשו לי ההורים
ומי מסביר לי
למה מחכים
|
היום תפסתי הרבה אוויר
לפני שברחתי ליום חדש
שכבר התחיל
|
שובו לקראת כלה
והם יתנו לך לצפות בה עירומה
כמו אחת שהפשיטו
אחרי שכבר גמרה
|
אני מביט אליי ויודע
שריק שכח להיות בביתי
|
בסערות האלה כבר הייתי לפנייך
פרמתי אותך והידקתי אליי
חזק ורופס
|
אותי לא ספרו
כמנהג החג פסחו עליי בנימוס כובש
|
את נותנת את גופי להפקר
הוא שב עם אצבע מאשימה
ישר לדגדגן שלך
|
אם התכונות היו יכולות
לתכנת את עצמן לבד
הייתי הופך את עצמי לוולד
|
את ישנה בחלומות שלי
מגוללת סיפורים על רדיפה כפייתית
|
מישורים נחתכים
ביד הרופסת הזאת
ביד הבונה וזאת
צפיפות מתונה
|
תודה שבאת עד כאן
והבאת אותי איתך
|
ילד
בוא תהיה איתי ברגעים
שאני נזכר בך
נאבד ביחד
|
מבקש ניקיון, מבקש אוויר
להפיח חיים בצרות
יעלו בצרורות, ירססו עיניי
ימסכו את היום החי מת בתוכי
|
כמו עלה המנער מעליו
שאריות של טל
כמו ציפורים בזימרתם
מבקשות אותי לקול שני
|
נזכרתי שאין יום כזה
בלי שהיה יום להיזכר
ואין כזה לזכור היום
|
עם רדת החושך אני מגלה
שעיוורון יכול להיות עצום
|
אני עכשיו מרוח למולכם
כמו רוח שגידלתם בימי צעירותכם
ומה לכם?
|
מסתכך עלייך ואת
לא גבוהה מדי לא שווה מדי
לא יפה מדי לא נחמדה מדי
וגם לא שלי
|
ביום הזה לא אדע מה ללבוש
אתנחם במזכרות היופי
שהלבישוני עיוור וכנוע למרגלותייך
|
ואין זו מזימה שרקחתי סביבי
יש לי באמת זנב וקצוות לא פתורים
|
בלילות סופר את הימים הריקים
בלילות הביטוי לשתיקה
נשאר בלי מילים
|
בא להחתים את עברי אצלך
בא לומר עברך הוא שלי
שלא נגמר איתי
שגומר אותי
|
כל הרצפות נשטפות בכיוון אחד
וחוזרות מהים בגלים
כמונו
|
מדבר איתך ואת חירשת
את חורשת את אזוב הקיר
|
בהונות נשמתי
קצוות מחייתי
מגרד קצה לדעת
מה אני רוצה
|
ומחזיר לעצמי אהבה
שאיני החי וצומח כדומם
מחוסר הכרה
|
מאבק התלם, עיקום הסרגל
מיצוי הספק, שיפוט ההספק
|
מבטי מסתורין של שלכת
שלא עזבה אותי והתחילה ללכת
|
ועכשיו לשבור את הכלים
לצאת משליטה ולהכנס חזרה
לטפל ביכולת שאבדה
|
ציירתי תיקונים להבנות המוטעות שלך
פתחתי מילונים ונגסתי לך פלח
בנגיעות שונות משפת הגוף שלך
|
בשעות שאני לבד
אין דקות אין שניות
הכל ספור מראש הכל קצוב לי
|
בנותר הזה
מחפש דברים להוסיף
במיותר הזה
מחפש את עצמי בפנים
|
גבירי הראש חיפשו בשבילי מפלט
מניחי הדף הפכו אותי מקומט ומרופרף
|
גורלם של חיי בין ידיי, בין ידיי
וידיי עסוקות בלשמוט את חיי, את חיי
|
רציתי לדעת לאן תוביל אותי הדרך
לא שלך היא
באה ושולחת לי מבטה
|
במרכז האישי יצאתי לקנות לי אושר פנימי,
בחוכמה בחרתי ראשונה ואיתה קיבלתי
מתנה די גדולה, מצאתיה בתום שנת חיסול
|
לשמח את האהבה ולהצחיק אותה
כאילו הייתה נכזבת והתרוממה
|
נמחק וחמק במרוצת השנים
הרגש הבא ולא בא
|
כיוון צפון מתעקם עם ראש חץ
אילתי מנותק מציאות ושאלה
כמה יש פה?
|
חלמתי לך שיר
הבטתי בך ובו יש התאמה?
|
נוריד את המים ביחד
נוריד ונוולד מחדש
|
בארץ אהבתי
מישהו גמר עליי תפילה
משתחווה ולא רואה
על מי אני דורך
|
בשבילי אעשה הכל
בשבילכם קצת פחות
בשבילי אטפל במכור
בשבילכם אהיה קצת סגור
ומה יקרה אם לא?
|
בלתי מסומן - השלטים האבנים הדרכים
בלתי מרוסן - האנשים החברים ההורים
|
ששש... יחסים.
יש פה יחסים.ששש...
בוא נשאיר אותם בצד.
בוא נשאיר אותך לבד.
|
קום לך ותרגיש עצמך
מאד קל לומר
וחומר ביד היוצר אתה והוא
וכל אשר תרצה להיות
|
החידות גורמות לי לבקש עוד
מהצרות הטובות האלה
|
נשים נשים בואו הנה יגוני הלך
מוצץ סוכריה וסותם חורים לכבודכן
מזיין ת'עולם הבתולי בעיניים שובבות
|
ומי אמר שאין אחרת
ומי גמר עם אותה גברת
|
מרגל של יחסים בין אישיים
פותר עצמי מסימני שאלה שעולים
|
אם הבדידות הייתה טיול
לא הייתי מעניק לה אשרת שהייה
ובטח לא לטייל בי כאחרון הדואגים
|
זוכר אותך מייללת לקראתי
בשמחת חג ראוייה לשימצה
כדב נמלים מיוסר מאגדת עם נפוצה
|
גם אתמול היית יפה וזרה לי עדיין
|
התחילו כבר ככה
ובכל זאת לא בדיוק
|
בלימת התקדמות שחיקת המציאות
מעבר למקום ללא זמן
סופר עד אפס ונסוג
שורש הדברים נמצא מאחור
|
צור לעצמך צורך בלי לוותר על הרצון לצורך
קיים בעצמך רצון בלי לדלג על הצורך לרצון
|
נאבק בהפכיי מאזן כוחות
ליום שטרם התחיל
|
ברגע של מעלה
פותר סבכים שלל עונת מעבר
מתרפק על האין
|
פשט הרוח נאקתו מעליי
והטיף בי שפטים
כלוטף עדנה מאחורי גבי החיוור
|
ממלמל חרש שבירת פעמון
בא למירוץ לא מוכן
|
דרך אלייך מצאתי אותי
מסתכל בך
יפה
|
בראשית הדברים אגדל לי צוואר
ואבוא לינוק חלב מוכתם בכאבי
התנתקות לא לא אמרוד אשאר
קיים נעלם מתוך הבדידות
|
אני חושב על רגע יקר בו לא אביט במחר
אני חושב על רגע אדיר בו לא אזדקק להחזיר
את הגלגל לאחור בכדי לבדוק מה לבחור.
|
דרך אמות המידה שלי חפרתי בור
להתחפר בי כאילו לא הבנתי
שאני טוב ככה
|
החיים יפים כי הם כאלה למרות ש...
אנשים מטיפים ולא מלטפים החיים יפים
האושר בא רק ברגעים החיים יפים
|
חבל תלייה מונח על גרוני
ויימתח אם לא תשנה את הקשירה
וההידוק לקיומך
|
זוכר את המשעול והתהום
בארובות עיניים מפויחות
את אמא נודדת מאז חזרתי
אל חיקה
|
כמו שהתחלתי להקשיב לך כך לא שמתי לב
שהוא במקום אחר חוץ מעל כתפך התפוסה
עם מישהו שלא תספרי לי בקנאות לעולם
מה פספסתי מה לא היה לך מושלם
|
ימים יגידו את מה שאני לא יכול לראות
מחכה לאות או אפילו מילה שתגדיר אב
עמוס טיפות החולף לבלי דמעה
|
כך נרדמתי בידיעה שזמן האלכסון ארוך
ומתמשך אך גם נוח יותר מישר ממהר
נוטה לעצור חזק בירידות עם כיוון של הצהרת
השלכות
|
כאילו כלום
בנקודת הבית השייכת לזכרונותיי
מבקשים ממני לשמור על הקיים
|
השלמה השלמה עם קילוגרמים של שעות
והגנה השומרים עליי ממך ככה
|
אם הייתי יכול להיות מישהו אחר
לא הייתי
|
גשרים ומחוזות נקודות מעבר
ופתרונות גורמים שאלות
|
מי נדמה הלך כפינה בשקט
מטוטא הגיון ורצון מנוקר דאגות
|
גרגור אחד ודי
צקצוק אחד יותר מידי
ופרוותי תושל בחומקה
מבעד לעיני סנוורים
|
נעדר משינה מחיה
בלי לבטים וחלומות מפחידים
|
שקט מתון וארוך נותן את הזמן
למצוא בארון, חלקים של חיים
פזורים בהמון.
|
יבואו היפות
ויקיימו אותי אחרת
אמרתי ולא שמתי מבטחי באחת
|
חלון פתוח לרווחה
להמיס כל מפתן כאב וחרטה
|
גורלות.
נזילים כמו אהבה.
בואי נתעלה על עצמנו,
שלא ניתלה בעצמנו.
|
הגוף אינו מתיר טוב
ואינו נענה לבקשתי
|
קיפלנו כסאות
כשכולם נטשו את החופה
מיותמת עם בדים
כבר לא מגוהצים וצחים
כמו לפני שעה
|
כמו אנשים מזהמים שעל האבק זועמים ומחכים
למים שינקו חללם, ישקיטו רוח משתוללת סוערת
וינחילו שלוותם
|
איך השעה עוברת לאט
איך השאה עוברת מהר
הכוס שנגמרת לאט
הצימאון להתרוקן רעב עוד יותר
|
דע את אהבתך
כי איננה בחרה בך
ולא שאלה לשלומה
|
מסילות אבנים נחושות
ערמו אל חושיי שלא באו איתי
|
כבה בי יום ודרש המשך
חדש אותו כחומר משמר קיבעון
|
זה מה שיש
וזה יותר ממה שחשבתי
שיש בזה ובכלל
|
כבר מזמן שהריגושים
לא עושים כוונות ליד המקרה
|
שמע דעתי והשקט
בחן אותי והבט
כיסופים כבר לא שייכים לתקופה
|
שליש ממך נשאר בתוכי
נטמן בין גידי ערפל ממאן
לזרום בין אדם לעצמו
|
כל ליבי נפתח למול חזיון גופך
הקורא לי לבוא
|
קול נוטף
מבצע בי שמירת הריון
כאילו הפרתי דרך במהלך ביצועיי
|
כשבאתי אליך רק גופך ציפה לי
תמונות התלויות שם הגדילו לומר
מגיע לנו למסגר ולשמור
|
מדמיין של מי
רוצה להחזיר אותה שתמריא
מגורל ידיי הכובלות
|
מקורות זמן ממחוזות רחוקים
חיים איתי לאור סלולארי מטריד
משנים תנודותיי בין כוכבים נולדים
|
כלום לא ראיתי ואותך
אל מול שברון לב מקומי
בים געגועים שותקים מבכים
בענפי הסבך הרגשי הולך
אל מקום בצל הנצחי
|
שיר של רגע לפני הכל
אהבות שבאות פרדות נשכחות
רגע לפני שאת בחיי
בוחן אם בכלל כדאי
האם ההצהרה בכלל מכסה
|
עדין ומוכחש נאמן ומורגש
לוחץ על הזמן שתגיעי כבר
|
להיות קול ייחודי,
להקשיב הרבה לאלה המדברים מעט.
לא ללכת עם העדר,
למרות שאתה נראה בהמה.
|
אף פעם לא הבנתי
את כל מקדשי האמונה וחדורי התשובה
שמלחמות על אדמתם היא כל מהותם
|
קדם למרות הכל
באפיון יוצא דופן
מרמה את עצמי לפעמים
|
גליון הארס בשדות לא שלנו
שלח בי מאכלת לקצור עצבות
|
אותות ומופתים לאותם רגעים
בהם הכל מתחבר לאחד
אתה אהבה שלווה מלאת חן
ניבטת בעינייך על העולם
|
שוקד על ניסוח מעורפל פן אתפס
חושב רגש עליך
הלא הוא הזמן הנוסך תום אל עבר
געגוע ישן?
|
ואני שלווה בין אדמת שמיים קווי
דמויות והורים מעבר גבול איסורים
לפניי שלטים אדומים והרים
|
חוזר מאותה הנקודה שממנה לא זזתי לאחרונה.
|
בצורות שלנו יש חיכוכים
בצרות שלנו אין מתווכים
שקט! עכשיו טובחים
|
על מצע של בכי
את תגיעי לכאן
|
מזכרות בשאיפה
שלא פעם הרחתי עלייך
את מייצגת את מה שהיה
|
משחק של שניים
תמיד רוצה לצרף יותר
|
איזה מן אדם
הפורס משנתו מעליי
|
אין לי כוח לחפש יותר
מהתחלה אחרי חצי שנה
תכף אלך ואתפוגג שם
|
לגעת
רק לגעת מתחושתו והלאה
|
נביא היה שם
וליטף את פניי בתקווה
|
בראשיתו של היחד
ואיפה אני בהם
מהם ואיפה
בי ובך
|
את הולכת אליי וחוזרת ממני
מבקשת קנאה בדבריי ונדמה
שפעם כן ופעם רוצה שלא
|
לא מספיק חכם כדי לגלות,
כמה אתה טיפש.
לא נותר אלא לראות,
מה כבר לא עובד.
|
כמו שאת
התאהבתי ונעצרתי
נעצרתי מלחפש
|
נפגשנו.
ולא ראיתי בך את אשר ראיתי בה.
לא מצאתי בך את אשר חיפשתי בה.
|
רגע נפלא נעלם לשנייה
והנה רודף אותו חדש אחר
לא מזוהה עדיין
|
חלקי מוסר
חשים אותי בנקבי הבשר
חבלי מותר
פורמים אותי ככל שאפשר
|
לפעמים אני משחזר משהו שלם שאני זוכר
שבטח כבר הייתי אומר אם לא היה מולי מישהו אחר
|
גירושים אינם דבר קל
במיוחד שאתה לא נשוי
|
מספרים שעולים על הכתב
גוזרים אותי למה שעכשיו
מספרים לי על חלומות בעמידה
עם גב זקוף אל עבר השקיעה
שבגופי הכואב מדאגה למחר
|
גלגל שיניים צהובות וחלודות
מתחכך במעברי צורות לא דומות
|
ברז חלוד מטפטף לי שינויים
בקצב זרימה משתנה
|
אותה התבונה שחלשה על
שדות נפשי ונחלשה
הרקיע במזח חדש משלה
|
בטח עבר אותנו
נרגע אתמול אפל
זיכרון אחר לנו
|
ניפול יחד במדרגות
נתפוצץ על המראה שממול
רצית אותה בסלון שלנו
|
את בעבודה
ואני עובד מחשבות אלייך
רק לא לאבד אותי ביניהם
|
עד כאן,
לא ראיתי דבר.
קוראים לזה סימן משמים,
ובשמים אין סימן לדבר.
|
עונג מתפשט
ולובש מדי יום גלויות געגוע
|
מגלח איזה שריר
להרפות שנאה מוודה עד כמה את טובה
אליי
|
בגבולות ההרס העצמי שולל את הטוב
המזדחל אלי דרך פינת רחוב עמומה
בדרך לא דרך מגשר על פרקן
סולל לעצמי נתיב עם הזמן הישן
|
בהפסקה חודשית מהרהר אחרת
הסקה חושית נגמרת
בכל יניקה של הרעל
האנושי הזה
|
אז בוא תלך עם עצמך
ואני אחריך כצל מאיים
כשהשקט יגיע
|
חבק מושכות
טרם נמשכות טרם נשכחות
בלילה הזה הזהה
|
בינינו כדאי לך לברוח
ולהשאר איתי לעוד דקה
באותו אופן שבו שכחת
לשכוח ולאהוב אחר מרחוק
|
בדיקה במדף שחוסרה מבליטה גוף
לסגר כבד בהדף מלא על הקול שלא
ייגלה שוב 18 כמה מתוק הוא.
|
תביטו אני כחול
ומי מבין בצבעים שאינם
סגול בים הדמע
|
קודם לכך יותר מסגיר מפעם
קורה שאני מתקרר באיפוק
|
ידעת שחורפים מספרים אחרת
קירבה לעונה שונה
|
מבקר את כולם שידלגו מעליי
בלי לדרוך בחיי
|
טובה אחת רק אחת ודי
אלמד מהכלב שיגרון וסגידה
קורבן הייתי ועכשיו לך סלידה לך
|
לחץ כפתור
חכך תבליטים להרפיה
מתנשפת בעורפך החשוף
לשאלת עצמך
|
נפלאות תגלנה במרחקי סתרייך
ובקומך תהיינה זרות עינייך
|
קליפות אמידות מטורפי אדם
הנכלאות בחולשות עצמן
|
אהובי לך לך לאחרת
נוכריה לא יודעת זיבה של חלב הדבש
מסוכן לה מידי ורחוק
|
מים יכולים לזכך את נשמת אפי
כשקצת ריק שם בחדרי ליבי
|
אפס גודפן אני
זעיר השפלה דמומה
|
ושקט בא לראות אם יש פה חיים
|
לכי לים
מלאי פיזורים
נקבי בשמי למחפשים
|
רומנו היה פעם חוף,
שעיצב את ילדותי,
שהעציב את ילדותי,
שהעצים
|
מאד מסוים
השלכת רקע עצב על הכל
תזמיני משהו נטפל בו מהראש
נרקח תמונות חשוכות
נעלב ביחד
שהוא כאן צורב את הזמן
|
פתאום רצית ללכת
ואולי לא מפתיע
|
שוב כי לא יכולתי לדעת
מי את אל מול מבטך המסתורי
המפוקח העכשווי העדין הרך
|
איך כשכמעט הכל נופל
משהו מתעורר מחדש
|
אומרים שכשפצע מגליד נעלמת שורה.
אצלי נעלמו שתיים. ומאז ההיא, האחרונה
לא התאהבתי בך חזרה.
|
מיום הולדתי
טרוף
הנגלה בעין מוסחת
|
כולם מנסים לחקות דמותה על השטיח הדהוי
אוסף את מה שנפל ומתגעגע
|
פוסע על פי כתמי הבעתה
מזגזג ביניהם את נתיב ילדותי
|
זוהי משימתך הויטאליות מיגונך
פריחת השחור בין תכריכך
ומכריחך אל גיא צל בבואתך
|
שירות אינן לייפותך
ומעגלים אינם לחרוזי שערך
|
הלכתי לגן ומצאתי שברי ילדות מרוסקים
בנדנדת עץ ישנה
|
הרי אבן במנוסה רק מנסה לבדוק את הקשר עם משמעות הפשר
להשלמת הבינה שלא משתנה במסך בדידות שנשלם לאבן שמשמעותה
כבר מזמן תם.
|
אם תרצי אגע בך מרחוק
אשחזר מערכות עבר ושיכחה
אבלע שקרים אטייל מחוץ לגופי
בין שתיים לארבע
|
לא משתתפת, לא משתפת
מדבר אל עצמי
|
לוחץ ומשתתק
ידיי קדימה מסומרות מזמזום המאוורר
הדבק בקירות מאגד אותי
מבטן ועד נחיר
|
ישנתי מספיק וחששתי ליפול
הלכתי מספיק וחששתי לחשוש
|
כשהלחץ מגביר את קצבו לאור החמסין
משהו נסגר בתוכי
|
בתוך שקיעות שציירתי לך
יד לא נגעה בריסי רגשותייך
|
אז מה לעשות כשבוחרים לא לעשות
יותר קשה לבחור לא לבחור בחירה
מאשר לבחור לעשות בכי רע
|
במה אני נלחם?
אין לי תחנות רוח ליד הבית
רק תחנות עלייה לאנשים קשי יום
המסיימים את חייהם באותו מקום
|
הוא רצה ללכת אבל היא לא נתנה לו כך לפחות הוא חשב
עוד מעט השמיים יתכהו ואז גם ההוא יקשה עליו
הוא רצה להישאר אבל לא הרגיש בנוח כי אם ללכת אז עד הסוף
לעולם לא לשוב טוב אולי רק מעט
|
ממון לנמען שבדיוי עם קיווי יכול לשחרר את מה שאין
והשטר יחליף צבעים שוטה שיכור כשיש לו משהו אחר ביד
ויברציה מתכתית עם הפעלה ידנית עולמנו פנימה והכסף החוצה
|
לרגע הבנתי כלום על משהו ברור
במומנט שלם של חד אך לא גמור. מחוספס בפנים,
שטוח כמו באר עם תחתית אבל הפוך כמו שרק ישר
מתעקם לחוד.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
שמור על הראש
הקורות נמוכות.
אחד שנדפק |
|
