[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מתי תתחתן כבר - אומרת סבתא שלי. היא הצליחה להתאפק בערך רבע
שעה.

היא היתה חציה אשה וחציה דג. היום, כשאני משקיף מביתי אשר על
ראש אחד הצוקים הצופים על נהר הבנדירס, ערירי ומיודד עם הלילה,
אני יכול לזכור רמזים מוקדמים לכך, ויש להודות כי חששות החלו
לקונן בליבי עוד קודם שראיתיה ערומה.

הוא דפק לי רפורט. לא הסכים לוותר. שלוש מאות שקל, כמו מניאק.
אז נכון, האוטו עמד בדאבל פארקינג, אבל פה מדובר בנשיקה, ולא
סתם בנשיקה, אלא בנשיקה למיכל

הוא היה המצחיקן של הכיתה. כשהוא היה זורק את אחת הבדיחות שלו
באמצע השיעור כל הכיתה היתה נשפכת מצחוק על הרצפה. אפילו
החרשנים עם המשקפיים

ארספואטיקה
בשנת 1862 פרצה מחלה איומה שהפילה חלל רבים ממשוררי וסופרי
איסלנבאד. הראשון שהשגיח כי המחלה פוגעת דווקא באנשי העט היה
רופא צעיר ובלתי מנוסה ושמו היינה. ואולם, הנחתו הראשונה כי
ברחבי איסלנבאד מצוי דיו רעיל, התגלתה לבסוף כבלתי נכונה.

אורבן לג'נד
כולם קראו לה אסתריקה, היא גרה באשדוד. היא הייתה קצת מפחידה
במראה שלה. ודפנה התחרטה לרגע כשאסתריקה פתחה לה את הדלת,
לבושה במין בגד צועני ומכוסה באיפור כבד. היא עישנה סיגריה
ארוכה ודקה. וכל החדר היה אפוף עשן מתקתק.

בן זונה, הלוואי שתמות - צעקתי. והוא מת. פתאום צנח על הרצפה
כמו איזו בובת סמרטוטים ומת. נלחצתי. התחלתי לצרוח, לא גידי,
לא התכוונתי, זה היה בצחוק, אל תמות. אבל אח שלי רק שכב שם ולא
זז.

כשכבר היה במכונית באמצע הפקק הקבוע של הבוקר התחיל לפחד שאולי
לא כיבה את התנור החשמלי לפני שיצא. הוא זכר את עצמו מדליק את
התנור, הוא זכר את עצמו מחמם את כפות הרגליים, אבל בשום פנים
לא הצליח לזכור את עצמו מכבה את התנור המזורגג הזה

בבוקר כשהתעורר גילה שצמחו לו כנפיים. לבנות כאלה, גדולות,
מלאות נוצות. אתמול בלילה לא היה שם כלום, סתם גב רגיל.
ועכשיו, הוא יכול לנפנף בהן, ואולי אפילו לעוף

כשדלת המעלית נפתחה היא עמדה שם בפנים. יפה כל כך עמדה שם,
באור החיוור של המעלית, עם פח זבל ירקרק בידה, כמו מלאך שנפל
משמיים

הוא לא שם לבו לדם שהחל נוזל על פניו, יצא מהמקלחת במהירות
וניגש לעבר הרדיו. הוא הספיק לשמוע - " ...נראה לאחרונה בתחנת
האוטובוס של קו 73 לבוש מכנסי קורדרוי חומים וחולצת פלנל
משובצת, כל היודע דבר על מקום הימצאו מתבקש לגשת לתחנת המשטרה
הקרובה למקום מגוריו..."

מאיה התפלאה לראות אותי בטרינינג ונעלי התעמלות. מה, באת לשחק
כדורגל ? - צחקה בצחוק המתגלגל שלה שתמיד גורם לי לרצות לחבק
אותה חזק חזק

הבחורה הסתכלה בראי. היא אמרה- את בטוחה שזה בסדר? זה לא נופל
קצת בצדדים? והמוכרת אמרה-מה פתאום נופל בצדדים, זה מונח עלייך
עשר.

הם שכבו חבוקים במיטה לאור הנרות שהדליקו. היה חם ונעים. שיערה
ליטף את עורו. ידיו ליטפו את גופה. היא אמרה - אני אוהבת אותך,
תמיד אוהב אותך, לנצח.

בפעם הראשונה בחייו גילה אפרים את המעבר הסודי, הנסתר, שבין
החיים לבין המוות. וכמו כל התגלות גם ההתגלות הזאת הותירה אותו
קפוא, מסומר למקומו, משתאה לנוכח מחזה שהוא כל כך מוזר ועם זאת
כל כך טבעי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אי שם דלת נטרקת
אי שם צוחקת
אישה לעצמה. לעצמה היא צוחקת.

כדי לעמוד בראש שרשרת המזון
צריך להיולד להורים הנכונים. כשרון מיוחד לא נדרש,
גם אין צורך לדעת לצוד או לדוג, לשחות
או לעוף

כבר שנה אנחנו כמו גופות רפאים
מסתובבים בחדרים

ובאנו אל הנחל איש
ואישה ערומים מבושה בסבך עלי התאנה

הנה אנחנו
מכונות אדם
מכונות בשר ודם
הצעקה האחרונה
של אלוהים


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
"חתכת את עצמך", אמרה, "אולי אתה צריך תפרים".
"לא", אמר, "זה לא כזה עמוק".
"אתה בטוח? תן לי לראות".




עד כמה משועמם
צריך להיות כדי
לבזבז חלקים
שלמים מהחיים
לכתוב סלוגנים
בבמה?!




המשועמם.


תרומה לבמה





יוצר מס' 11400. בבמה מאז 16/3/02 7:03

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאלי אביעד
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה