|
השלג כיסה את הרחובות בליל ינואר קר ושגרתי בקייב של
שנת 1984. אחת הערים היפות באירופה .
כאשר בבית אחד, צלצול הטלפון קטע את מהדורת חדשות
השעה 21:00 וקריאה נרגשת מהעבר השני של הטלפון :
"זו בת !! "
כך נולדתי אני .
אחרי שנתיים וקצת, הוריי אחי ואני נסענו לנפוש על
שפת הים השחור , הוריי הלכו לטייל והשאירו אותי
בהשגחת אחי , הוא השתוקק לטבול במים הצוננים (18
מעלות בקיץ, ברררררר ) והשאיר אותי על החוף , אני לא
התמהמתי והלכתי לטייל , סקרנית מטבעי.
וכך הלכתי לאיבוד בפעם הראשונה ומאז אני מחפשת ...
אודיע לכם כשאמצא !!!!!!!!!!
כעת אני עורכת את חיפושיי במרכז הארץ , ואל תשאלו
"מה היא מחפשת ? " כי גם תשובה אין לי בשבילכם ,
משתדלת להנות מחווית הקיום.
אוגרת חויות , זכרונות , שירים , סיפורים , אהבות ,
שדונים , אלפים , דרקונים ועוד אנשים משונים את כולם
מאגדת בכותרת "חברים קרובים" .
אני חושבת על כל אותם האנשים
שתמיד ממהרים בחייהם לכאן ולכאן ולשם
על כך שהם אינם מחוברים לעצמם
על כך שהם בורחים כל הזמן
|
the mountain is kind of lonely
and feeling kind of sad
the lack of human touch
|
ואיך אני את אותה הטעות עושה
פעם אחר פעם מחדש
כאילו מסרבת ללמוד
|
קרן אור כה חזקה שמסנוורת
רק את העיניים ולא את הנשמה
כאב מריר מתוק שמלווה כל רגע בשקיעה
|
כ"כ הרבה כ"כ מעט
כ"כ מהר וכה לאט
הכל קרה נשלם ותם פשוט היה
לפני קצת פחות משנה זה קרה
|
ליבי שאוהב אותך כל כך
ליבי שעל הכל לך יסלח
ליבי הזועק מתוך נשמתי
ליבי שיודע
ליבי המתגעגע
רק לך יחכה
|
אני רואה בשמי הלילה חצי ירח
בו משתקפת גם השקפתך
אינך רואה את עצמך
אתה סגור, כלוא בתוך מה שיצרת
|
my soul wants to be there
you have to let her enter
into yourself
|
|
|
אין עוקץ הדבורה
כמלעמי
הדולפין.
הסלוגניסט. |
|
