|
חדר כושר (מה המינימום של המינימום), לימודים וימים
של אושר (מערכות מידע - מכמה שיעורים אפשר להבריז
ועדיין להיות זכאי לתואר, מי מועמד ל"מצטיין דיקן"
ואיך ניתן לחבל בזה, מתי כבר יבינו שצרכן כבד כמוני
לא צריך לשלם על קפה שחור ב"קפה דשא"), כלב חום
(דובי - האם הוא באמת מדבר אלי באופן תת-הכרתי או
שהוא סתם אומר לי את זה), ואף סתום (אלרגי לכלבים,
מוזר לא?)
פעם פחדתי בשכונה. יותר נכון - פחדתי מהילדים הגדולים שבשכונה
שלנו. הם תמיד הציקו לי ולחברים שלי, ואני - מה אני יכול
לעשות, אני ילד קטן. רק בן 11. אבל אז, יום אחד, כשהגדולים
האלו היו עסוקים בלהרביץ לנו, ראיתי שאחד שעומד בצד, מסתכל עלי
כל הזמן. אני ידעתי מי
|
בחור פוגש בחורה. הם מחייכים, הם מדברים, פתאום מתברר שהם
מה-זה דומים.
מספר טלפון, טלפון, פגישה, סרט, עוד פגישה, ארוחה.
זיון.
|
- "הוא היה נוגע בי אחרת, לא יודעת."
- "מה את רוצה שאני אעשה? אני אף פעם לא אהיה כמוהו. אני גם
לא רוצה להיות!"
- "אני יודעת, פשוט. לא יודעת. כנראה שאני עדיין חושבת עליו -
"
|
התקף לב. אמבולנס, אנשים, רעש, אקשן. הם כאן לא כי אכפת להם,
הם כאן כי תמיד מעניין לראות מישהו שכרע תחת העומס. כי ככה הם
מרגישים גיבורים, כי ככה הם יודעים שהם יותר טובים ממך, שהנה
חשבנו שאנחנו גם גרועים, אבל תראו שוכב כאן על הכביש מישהו
פחות טוב מאיתנו,
|
בנאדם קצת מוזר, אני. לא יודע, לפעמים זה דווקא טוב. אני מסתגל
מהר, נגיד. כאילו, יכולים להודיע לי שהיה פיגוע, ומאה אנשים
מתו, וזה לא יעשו כלום. יכולים להודיע לי שאבא שלי נפטר, ואני
אולי אבכה עליו יום וזהו, ולא ישנה לי כלום בחיים אחר כך. ואני
יכול להיות מכור
|
הוא היה אמן, לפחות ככה הוא אהב לקרוא לעצמו, והיא פחות. הייתה
לו להקה שלא הצליחה, מהמון סיבות. הם היו בשוליים של הסצינה
התל אביבית, שכבר בכל מקרה לא העריכה להקות כמו פעם. היו לעיר
דברים יותר מעניינים להתעסק בהם עכשיו מלהקות שוליים מתחילות.
|
So kill me
Kill me love
And I will
Watch you there from above
|
So kill me
Kill me love
And I will
Watch you there from above
|
Never coming back
You heard me?
Never coming back
Got to stay awake
You will pay me back
|
החברים שלה נשארו מאחור
היא חוזרת הביתה, צריך בגן לעבור
פתאום מגיחה לה מן האפילה
חיה רעה, סכין בידה
|
אנשים יפים בחוץ ומכוערים בפנים
יפים בפנים אבל ריקים מבפנים
אני לא מאשים, אני לא מאשים
התקווה אבדה לי לפני שנים
|
אנשים קטנים, רצונות קטנים
היום נתתי לו טיפ של 20 שקלים
אחד אחר לא היה נותן כך סתם,
אך את רצונותיו של אותו אדם קניתי היום גם.
|
יושב בחדר, מנסה לעבוד
דעתי מוסחת מכל דבר, הריכוז מתרוקן לחלל האוויר
כמו נאד
חייבים להיות למטה בשביל להעריך את הלמעלה
|
יושב עם אנשים שכבר לא ראיתי הרבה זמן
לא מדבר יותר מדי, מרגיש שאין לי משהו להוסיף
אני מסתכל ומקשיב למה שמדברים, חושב על העניין
כי אני הצופה מהצד.
|
כששני ישרים נפגשים,
אולי הם לא יכולים להיקרא עוד מקבילים, כי הם נפגשו.
אולי אחרי שהם נפגשו, המשיכו כל אחד לדרכו, בלי הבטחה שייפגשו
שוב בעתיד.
למעשה, אם שני ישרים נפגשו, סביר שלא יפגשו שוב בעתיד, לאחר
שכל אחד מהם המשיך לדרכו.
|
אולי, אולי זה בכלל לא את. אולי אני שוב טועה, ואני בכלל לא
צריך להיות איתך. ואני לא צריך להרגיש מה שאני מרגיש עכשיו, כי
אני יודע שלא הצלחתי לשמור על קשר הרבה זמן עם מישהי בזמן
האחרון.
|
הבהרה - הקטע הבא אמור להיות מובן לאיש אחד בלבד ביקום. ולכן,
אם לא הבנתם אותו אחרי קריאה ראשונה - אל תקראו אותו שוב, כי
אין לכם סיכוי להבין אותו גם בהמשך.
|
העולם מנגן דרכך, ואתה מנגן בעולם
|
|
|
